כשאתה נוחת בגרינלנד אתה מרגיש שאתה על גג העולם. אני באמת לא יודע למה הרגשתי ככה, אולי בגלל כל הציפיה, אולי בגלל נוף הקרח האדיר שנשקף מחלונות המטוס או אולי בעיקר בגלל שזהו שמו של אחד הספרים המקסימים שקראתי אי פעם.
הספר שכתוב ברגישות, הומור ואהבה רבה מתאר את המפגש בין האינואטים שבצפון הרחוק לבין האדם הלבן על פני כמה דורות של משפחה אחת קטנה.
היא הביטה בהתעניינות בשני נערים שהיו משיטים בזריזות יד בשלוליות שבין שטחי הקרח את הקיאקים השבירים העשויים עור של כלבי ים ועצים שפלט הים....... וכדי להתהדר עשו מעשי לוליינות זריזים, הפכו את הקיאקים כשתחתיותיהם למעלה על ידי הטייתם לצד אחד בכובד משקלם וקפצו ועלו מהצד השני כשהם מחייכים בפניהם המשומנות והנוטפות.....
היא חייכה בעלותה על זכרונה את ארנינק שניסה לפני הרבה שנים להשתמש בקיאק אך זלזל בעצה שניתנה לו כיצד להדק את המעיל כדי שיעמוד בפני המים ולאחר התהפכות ראשונה נתמלא הקיאק מים וארניאק אף הוא.








