באביב 2008 נחתנו במסוק בכפר קטן בצפון גרינלנד שם חיכו לנו 2 קיאקים ששימשו אותנו למסע בממלכת הקרחונים והאסקימואים.

המסע ערך כחודש ימים על פני מאות קלומטרים. הבלוג מתאר את הרקע וההכנות ליציאה למסע, מספר על גרינלנד והאזור הארקטי, על האסקימואים, ועל עולם הקיאקים.

אלן ברוק וקובי שדה


Melville Bay הקטע הראשון במסלול

צילום אויר של האזור הדרומי של המפרץ
ב 20 ליוני אנו ננחת במסוק בכפר קולורסואק Kullorsuaq שם ימתינו לנו הקיאקים. לאחר הצטיידות והתארגנות סופית אנו נצא צפונה לקטע הראשון ואולי הקשה והמעניין ביותר במסע: מפרץ מלביל Melville Bay .
מפרץ רחב זה הקרוי בגרינלנדית Qimusseriarsuaq (מזחלת הכלבים הגדולה) מכוסה ברובו בים קפוא, חופיו משופעים בקרחונים ורק פיסות אדמה בודדות פזורות בו ללא כל ישובים. המפרץ משתרע מהכפר בו נתחיל את מסענו ועד לאזור Thule שבצפון.
העדרה של קרקע מוצקה במפרץ זה הביא לבידודם של האסקימואים של הקוטב משאר גרינלנד עד לפני 100-120 שנה. זו הסיבה למשל שהאסקימואים שמצפון למפרץ זה מדברים גרינלנדית בניב הקרוב לשפתם של האסקימואים של קנדה בשונה משפתם של האסקימואים במערב גרינלנד.
גם כיום מקשה המפרץ על המעבר בין האזורים והקשר בין צפון גרינלנד למערבה מתקיים בעיקר באמצעות טיסות.בנוסף לקרח הרב, המפרץ נתון להשפעתם של רוחות עזות ותנאים סוערים - תנאים המביאים להווצרות סדקים ורווחים גדולים בים הקפוא שמנוצלים על ידי לוויתני הבלוגה והלויתן חד-הקרן. הקרח הרב באזור זה מושך אליו גם את דובי הקוטב הצדים שם לכל אורך השנה.
למעשה העושר בבע"ח אלו הביא להכרזת חלק גדול מהמפרץ כשמורת טבע במטרה להגן על אוכלוסיית הבלוגות, לויתיני החד קרן והדובים הלבנים מפני ציד.
באזור זה הציד מותר רק לאסקימואים המקומיים ובתנאי שהוא מבוצע לצריכה עצמית ובשימוש באמצעים מסורתיים כו מזחלות, קיאקים וחניתות. לחלקה הפנימי של השמורה אסורה הכניסה גם לציידים המקומיים אלא אם הם במרדף אחר דוב קוטב פצוע בו הם פגעו באזור המותר לציד.
אל תטעו לחשוב שמדובר בשמורה טבע כפי שאנו מכירים בארץ: מדובר בשטח עצום, פראי לחלוטין המתחיל צפונית לקו הרוחב 75.5 לערך ועד ל 76.5 לערך - לאורך מאות קילומטרים.
לא ידוע לנו עד כה על משלחות קיאקים שחצו או חדרו לעומקו של המפרץ, האסקימואים הנעזרים בקיאקים מביאים אותם בד"כ על גבי מזחלות הכלבים לאזור הצייד.
אלן ואני ננסה להגיע לגבולות הדרומיים של השמורה במטרה להכיר את האזור, להתנסות בהתמודדות עם ים קפוא לחלוטין, לבדוק את עבירותו ונגישותו מבחינת תנועת קיאקים, ולפגוש בבעלי החיים המדהימים שבאזור.
רובו של הים באזור זה נותר קפוא גם בקיץ אבל אנו מקווים שבעזרת עצות המקומיים, ניווט מוצלח, תנאי ים נוחים והרבה מזל נצליח לחדור ולחקור את האזור.
זרמים ורוחות עשויים ליצור מחסום בלתי עביר של קרח לאורך החוף והאפשרות הזו בהחלט ברורה לנו, אך חוסר הודאות הקשורה בהתנהגות הים והקרח הוא חלק מהקסם שבמסעות באזור הארקטי.

אין תגובות: