יושבים על המפות

ניווט היא האומנות של לדעת איפה אתה נמצא כעת, איך להגיע למטרה ובכל רגע נתון לדעת איפה אתה נמצא (לפחות בערך).
בניגוד לעופות הנודדים לא נולדנו עם חוש כוון אמיתי ולשם ניווט אנו זקוקים קודם כל למפה.
איזו מפה לבחור זו שאלה לא פשוטה עבור קיאקיסטים: האם אנחנו זקוקים למפה ימית ? או למפה טופוגרפית ? ובאיזה קנה מידה ?

ההבדלים בין שתי סוגי מפות אלו הם לפעמים גדולים מאד באנגלית מכונות מפות ימיות CHARTS ואילו היבשתיות MAPS
המטיילים ברגל זקוקים בד"כ למפה מדויקת של שבילים וקווי גובה ברורים על מנת לנווט, הספנים זקוקים למפות ימיות של ממש עם ציון עומקים בכדי שלא לעלות על שרטון.

אנחנו הקיאקיסטים נהנים כרגיל משתי העולמות וזקוקים למפה שתתאר עבורנו את החוף, דרכי הגישה והישובים אבל לא תפסח על נקודות ציון ימיות חשובות כמו מגדלורים, מכשולים ימיים כיווני זרמים וכדומה - כך ששילוב של שתי סוגי המפות הוא האידיאלי והאידיאל כמו תמיד רחוק מהשגה.
Google Erteah הוא המקום הראשון שאפשר ב להציץ וללמוד על האזור, אבל הנתונים בו הם מועטים ומהר מאד אתה זקוק גם למפה של ממש בשביל תכנון מדויק יותר.

לכאורה עדיף קנה מידה של 1:50,000 או 1:100,000 אך החסרון העיקרי הוא הצורך במפות רבות ובכל מקרה לאזור שלנו מפת מדויקות בקנה מידה גדול אין ממש.

השבוע קבלנו מקופנהגן את המפות של האזור בו אנחנו נחתור, מפות בקנה מידה של 1:250,000 בסך הכל אך יחסית מספיק מפורטות לצרכים שלנו.
צריכים לזכור שמדובר באד האזורים הפחות ממופים בעולם שממילא גם קשה לחזות איך באמת הוא יראה בשל הים הקפוא והקרחונים הנודדים בו.

בימים אלו אנו שוקדים על התאמת המפות לצרכים שלנו: השוואתם למפות ימיות ממוחשבות Blue Charts השוואתם ל Google Maps עדכון נקודות ציון חשובות שאינו מופיעות במפה והעלאת הנתונים גם ל GPS ועוד...
יחד עם המפה אנו זקוקים לעזרי ניווט אחרים: סרגל, מד קורדינטות וכמובן מצפן. חייבים מצפן ידני שצמוד למפה אך רצוי גם מצפן גדול הממוקם בחרטום הקיאק ומשמש לשמירת כיוון בעת חציות ארוכות וחתירה בערפל.

והמצפן מוביל אותנו לפרק הבא: איפה בעצם הצפון ?!

גלגול אסקימואי

Vintage footage of kayak rolling in Alaska in 1928. Note single-blade paddle.

ההיסטוריה של הקיאקים

http://www.arktiskebilleder.dk/ Nuuk West Greenland 1860

הקיאק הוא אחד ההמצאות הייחודיות של האסקימואים ולמרות שאינינו יודעים היכן בדיוק או מתי בדיוק פותחו הקיאקים הראשונים הרי שיש עדויות על קיומם מלפני 2000-4000 שנה לפחות. שרידי הקיאק העתיק בעולם (ככל הנראה) נמצאים כיום במוזיאון האנתולוגי במינכן.

התיאורים הראשונים של קיאקים על ידי אנשי המערב התפרסמו במאה ה 14 ובמאה ה 15 לספירה על ידי ימאים ונווטים שונים שתארו אסקימואים בסירות צרות, קלות ומהירות שבהגיעם לחוף היו נושאים אותם בקלות על כתפיהם.

הארופאים הראשונים שהשתמשו בקיאקים היו ככל הנראה נזירים ומתיישבים אחרים (NORDS) שהגיעו לדרום גרינלנד במאה ה 14 לספירה ואימצו שם את אורחות החיים של האסקימואים המקומיים.

אך מי שפרץ את הדרך לשימוש בקיאקים לספורט וטיולים בעולם ונחשב לאבי הקיאק המודרני הוא עורך הדין הסקוטי : ג'ון מקגרגור John McGregor .

מקרוגר שהיה טייל נלהב נדהם מהקיאקים שראה בטיוליו בצפון אמריקה, כשחזר לאירופה בנה מקרוגר קיאק עץ והעניק לו את השם רוב רוי (Rob Roy) על שמו של פורע חוק סקוטי מפורסם.

בשנות השישים של המאה ה 19 ערך מקרוגר מסעות בקיאק שלו ברחבי אירופה והוא הגיע אפילו עד אליינו כאן לירדן ולכינרת. את מסעותיו הוא סיכם בספרו A Thousand Miles in the Rob Roy Canoe שהפך לרב מכר בתקופתו ועד היום ניתן לרוכשו באמזון.

ב 1866 הקים מקרוגר את מועדון הקיאקים הראשון בעולם על גדות התמזה ושנה אח"כ הצטרף למועדון אדווארד, הנסיך מווילס, יורש העצר, והמועדון זכה לשם Royal Canoe Club והוא פועל עד ימינו אנו.

Rapids of the Reuss ציור מתוך ספרו של מקרוגר

ENDURANCE המסע של שקלטון

טוב אז עכשו תורו של שקלטון:
באחד הפרקים הקודמים בבלוג אולי קצת דיכאתי אתכם בסיפורו של פרנקלין ומשלחתו שאבדו לנצח באזור הארקטי לאחר שיצאו מגרינלנד לחפש את המעבר לאוקיינוס השקט.

עכשו הגיע הזמן לספר על שקלטון: מהצד השני של כדור הארץ.

ארנסט שקלטון (Ernest Shackleton) הבריטי יצא עם משלחתו בדצמבר 1914 על גבי הספינה ENDURANCE לעבר אנטרטיקה במטרה להיות הראשונים שיחצו אותה. אלא שכמו שתמיד קורה בקטבים תוכניותיהם השתבשו לחלוטין, הם נתקעו בקרח וספינתם התרסקה לחלוטין על ידי הים הקפוא.

לאחר יותר משנה כשראה שקלטון שהסיכויים להחלץ אפסיים הוא אסף 5 מאנשיו הטובים ביותר ובסירת המשוטים 'James Caird' שנותרה לפליטה, הם יצאו למסע של כ 4000 מייל לכוון האי SOUTH GEORGIA. הם הצליחו לחצות את אחד מנתיבי המים הסוערים והקשים בעולם ובסופו של דבר הגיע למקום יישוב. שנה נוספת לקח להם לשוב ולחזור לאנטרטיקה ולחלץ משם ללא פגע את חבריהם.

סיפור המסע של שקלטון, הנחישות והמנהיגות שלו הדהימו את העולם. סיפור המשלחת תועד על ידי צלם המשלחת והתמונות מדהימות: www.kodak.com/US/en/corp/features/endurance

הודות לעדויות חברי המשלחת ושקלטון עצמו סיפור המסע תועד בספרים וכיום גם באתרי אינטרנט רבים ויש המון סיפורים קטנים ומדהימים שמומלץ לקרוא על מסע זה.

אני בחרתי להביא מתוך ספרו של שקלטון SOUTH את רשימת הציוד שהוא העלה על גבי סירת המשוטים הקטנה לפני חציתו ל SOUTH GEORGIA :

30 boxes of matches. 6 1/2 gallons paraffin. 1 tin methylated spirit. 10 boxes of flamers. 1 box of blue lights. 2 Primus stoves with spare parts and prickers. 1 Nansen aluminium cooker. 6 sleeping–bags. A few spare socks. A few candles and some blubber–oil in an oil–bag.
Food: 3 cases sledging rations = 300 rations. 2 cases nut food = 200 "2 cases biscuits = 600 biscuits.1 case lump sugar.30 packets of Trumilk.1 tin. of Bovril cubes.1 tin of Cerebos salt.36 gallons of water.112 lb. of ice.
Instruments: Sextant.Sea–anchor.Binoculars.Charts.Prismatic compass.Aneroid.

על הציוד שאנחנו ניקח איתנו לגרינלנד תוכלו לקרוא בפוסט באנגלית

ובנתיים, בתמונה למטה אפשר לראות את אופיר שלנו עם רשימת ציוד דומה בדרכו לאלסקה 2005