צילום: קובי שדה, אלסקה 2006עכשו שכבר כלכך חם פה בארץ, אפשר לדבר חופשי על קרח:
אז כמו שסופר בפרקים הקודמים 80% משטחה של גרינלנד מכוסה בקרח. למעשה גרינלנד היא דוגמא חיה למה שהתרחש פה בעידן הקרח. על פני גרנלנד יש מעטה עצום של קרח (ICE CAP) בגובה של מספר קילומטרים שהצטבר במשך מיליוני שנה.
בשולי כיפת קרח, לאורך חופי האי מבצבים פיסות יבשה דקיקות שלתוכן גולשים באיטיות נהרות קרח אדירים המכונים GALCIERS.
קרחון שכזה בהגיעו לפני המים מתמוטט לבסוף ויוצר גושי קרח עצומים השטים במים, קרחונים צפים אלו מכונים ICEBERGS והם עשויים להגיע לגובה של בניין בן 50 קומות.
אחד מהקרחונים הללו הוא שפגע בטיטניק האומללה ומאז 1914 החל ניטור אחרי תנועת הקרחונים הללו המגיעים מגרינלנד לאוקיינוס האנטלנטי ולחופי צפון אמריקה.
מה שאנו רואים מהקרחון הוא רק קצהו ורוב רובו נמצא מתחת לפני המים, אלא שלעיתים המסת הקרחון מתרחשת באופן מואץ מתחת לפני המים והקרחונים עשויים להיות מאד בלתי יציבים ולהתמוטט או להתהפך ולגרום לגל צונאמי מקומי.
מראה הקרחונים הוא מרהיב וכך גם החתירה לידם אך לשם זהירות, מקובל בד"כ לשמור מרחק מהקרחון של פי 10 מגובהו כך שמקרחון שגובהו 20 מטר חייבים להתרחק לפחות 200 מטר.
הקרחונים הגדולים מתמוססים ומתפרקים כל הזמן אך גם הקרחונים הקטנים (המכונים Growler או Bergy Bit) עשויים לחסום את המפרצים ואת תנועת הקיאקים, והתנועה דרכם עשוייה להיות איטית ומסורבלת מאד.
אז כמו שסופר בפרקים הקודמים 80% משטחה של גרינלנד מכוסה בקרח. למעשה גרינלנד היא דוגמא חיה למה שהתרחש פה בעידן הקרח. על פני גרנלנד יש מעטה עצום של קרח (ICE CAP) בגובה של מספר קילומטרים שהצטבר במשך מיליוני שנה.
בשולי כיפת קרח, לאורך חופי האי מבצבים פיסות יבשה דקיקות שלתוכן גולשים באיטיות נהרות קרח אדירים המכונים GALCIERS.
קרחון שכזה בהגיעו לפני המים מתמוטט לבסוף ויוצר גושי קרח עצומים השטים במים, קרחונים צפים אלו מכונים ICEBERGS והם עשויים להגיע לגובה של בניין בן 50 קומות.
אחד מהקרחונים הללו הוא שפגע בטיטניק האומללה ומאז 1914 החל ניטור אחרי תנועת הקרחונים הללו המגיעים מגרינלנד לאוקיינוס האנטלנטי ולחופי צפון אמריקה.
מה שאנו רואים מהקרחון הוא רק קצהו ורוב רובו נמצא מתחת לפני המים, אלא שלעיתים המסת הקרחון מתרחשת באופן מואץ מתחת לפני המים והקרחונים עשויים להיות מאד בלתי יציבים ולהתמוטט או להתהפך ולגרום לגל צונאמי מקומי.
מראה הקרחונים הוא מרהיב וכך גם החתירה לידם אך לשם זהירות, מקובל בד"כ לשמור מרחק מהקרחון של פי 10 מגובהו כך שמקרחון שגובהו 20 מטר חייבים להתרחק לפחות 200 מטר.
הקרחונים הגדולים מתמוססים ומתפרקים כל הזמן אך גם הקרחונים הקטנים (המכונים Growler או Bergy Bit) עשויים לחסום את המפרצים ואת תנועת הקיאקים, והתנועה דרכם עשוייה להיות איטית ומסורבלת מאד.
בפרק הבא: "הליכה על קרח דק: הקרחונים והתחממות גלובלית"
צילום: אלן ברוק, אלסקה 2007
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה