באביב 2008 נחתנו במסוק בכפר קטן בצפון גרינלנד שם חיכו לנו 2 קיאקים ששימשו אותנו למסע בממלכת הקרחונים והאסקימואים.

המסע ערך כחודש ימים על פני מאות קלומטרים. הבלוג מתאר את הרקע וההכנות ליציאה למסע, מספר על גרינלנד והאזור הארקטי, על האסקימואים, ועל עולם הקיאקים.

אלן ברוק וקובי שדה


לא לאבד את הצפון

מחפשים את הצפון באלסקה, 2005 , טרה סנטה

מתברר שלמצוא את הצפון בגרינלנד זה לא כלכך פשוט.

לכאורה הדרך הקלאסית למציאת הצפון הוא השימוש במצפן. אלא שהמצפן, למרות ששימש כבר את הפיניקם והיוונים הקדמונים נחשב היה כבר אז כבלתי אמין והיווה רק אמצעי עזר גס.
למעשה עיקר השימוש בו היה לאיבחון מהיר של כיוון הרוח (ומכאן השם שושנת הרוחות שעל המצפן).

הצפון המגנטי והצפון האמיתי
הסיבה לחוסר היכולת להסתמך על המצפן היתה קשורה בעיקר לסטייה המגנטית שלו. הצפון האמיתי שבקוטב הצפוני הוא קצהו הצפוני של הציר שסביבו חג כדור הארץ, אך קטביו של השדה המגנטי של כדור הארץ (אליו מופנת מחט המצפן) אינם חופפים לציר הסיבוב שלו ועוד יותר גרוע מכך הם אינם מפוזרים כרשת אחידה על פני כד"א והם נודדים כל הזמן.
למעשה הקוטב המגנטי הצפוני של כדור הארץ נמצא במרחק של כ 1600 ק"מ מהקוטב הצפוני האמיתי והוא נמצא כיום איפשהו בצפונה של קנדה בנ.צ. : 82°42′N 114°W .
באזור המסע שלנו בגרינלנד, בקו הרוחב 73-75 תנוע שגיאת המצפן בין 41-45 מעלות ! (לשם השוואה בארץ מדובר על שגיאה של 2-3 מעלות בלבד) כך שמשמעות הצפון והצפנת המפה למשל, מקבלים משמעויות אחרות לגמרי.

גורמים אחרים לסטיית המצפן
מי שזוכר משיעורי פיזיקה או חשמל איך נראה שדה מגנטי זוכר בוודאי שבקטבים הופך השדה לאנכי. כלומר ככל שאנו מתקרבים לקוטב הצפוני כך גדלה נטייתה של מחט המצפן להצביע - לא לצפון אלא למטה, לקרקע - למרכז כדור הארץ. תופעה זו מגדילה שוב את חוסר הדיוק שבשימוש במצפן ולמעשה סמוך לקוטב המגנטי המחט תרצד מטורפת.
מה שעוד מסבך את העניינים עם המצפן הם אזורים שבהם יש מחצבים מתכתיים העשויים לגרום לסטייה אזורית של המצפן - ומתברר שאזורים כאלו יש בשפע באזור שבו אנו נחתור בצפון מערבה של גרינלנד.
ולא לשכוח גם את הסטייה שלנו: קופסאות השימורים ושאר הגדג'טים החשמליים שניקח איתנו: גם הם יכולים לשבש את פעילות המצפן ולגרום לסטייה שלו, סטייה העשוייה להשתנות על פי כיוון הקיאק והדרך בה ארזנו אותו כל בוקר מחדש.

הניווט באמצעות גרמי השמיים
כאמור, כבר בעת העתיקה סבלנו הנווטים משיגיונות המצפן וחוסר הכרת הסטייה המגנטית גרמה להם להסתמך בניווט על גרמי השמיים: הירח, השמש והכוכבים : באמצעות מדידת הזוית שבין גרמי השמיים השונים לארץ ניתן היה לחשב את המרחק מהצפון האמיתי ואת המיקום. הכלי העיקרי שהיה בשימוש היה האסטרולב ובמשך, הפיתוח המתקדם שלו: הסקסטנט, הנחשב ככלי יעיל ושימושי.
ניווט באמצעות גרמי השמיים גם מחייב הכרה טובה של מפת הכוכבים, כאשר החשוב מכולם הוא כמובן כוכב הצפון היושב ממש מעל הקוטב הצפוני, בקצה היצול של העגלה הקטנה.
עבורנו, בגרינלנד הסתמכות על גרמי השמיים תהיה קשה מאד: השמש הרי תזרח לנו בתקופה זו של השנה כל היממה, חושך לא יהיה וכוכבים לא נראה. גם על השמש עצמה קשה יהיה לסמוך: היא ממש לא מתכוונת לזרוח במזרח או לשקוע במערב אלא לטייל לה על פני השמיים מדרום לצפון בלי לשקוע כלל.
שקלנו (לרגע) להביא איתנו סקסטנט, זהו בהחלט כלי שיש המשתמשים בו עד היום, אבל למרות שאנו חובבי גדג'טים החלטנו לוותר עליו למרות השם הסקסי השלו.

גם האלקטרוניקה, לא משהו
טוב אז היום יש כמובן GPS ולנו יהיו אפילו שלשה. אין ספק ש GPS הוא כלי מדהים אך גם לו יש חסרונות רבים: הוא יודע להתקלקל, העמידות שלו למים מפוקפקת, הסוללות עשויות לשבות ובמצבים של עננות רבה או ערפל כבד הוא לא מצליח לאתר את הלווינים שלו. בכל הסיטואציות האלו כבר נתקלנו במסעות הקודמים.

לסיכום: למרות שהצפון הוא לא מה שהיה פעם, את הדרך חזרה נמצא !

אין תגובות: