באביב 2008 נחתנו במסוק בכפר קטן בצפון גרינלנד שם חיכו לנו 2 קיאקים ששימשו אותנו למסע בממלכת הקרחונים והאסקימואים.

המסע ערך כחודש ימים על פני מאות קלומטרים. הבלוג מתאר את הרקע וההכנות ליציאה למסע, מספר על גרינלנד והאזור הארקטי, על האסקימואים, ועל עולם הקיאקים.

אלן ברוק וקובי שדה


עדכון 30.06.08



אנו מתקדמים לכפר בשם "טאיסוק" Tasiusaq ואנו מקווים לחדש את האספקה שלנו שם.
אתמול היינו בישוב קטן (כ 50 תושבים), אף אחד לא היה בכפר חוץ ממשפחה אחת שארחה אותנו לקפה ועוגיות
ראש במשפחה נענה בשמחה להצעתנו וחתר חתירה קצרה על הקיאק של אלן, הוא היה בסדר גמור !!!
שיעור "התנסות" ראשון של "טרה סנטה" בגרינלנד
מזג האוויר קר וערפילי אך אין רוחות חזקות והים יחסית רגוע


כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי בעברית על ידי טל שני

עדכון 28.06.08


אנחנו חותרים מול רוח עזה אך מזג האויר שמשי ויבש אנחנו בדרך לכפר בשם KUK אך כמו ישובים קטנים אחרים שמופיעים במפות כנראה שגם הוא ננטש לאחרונה.

כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי בעברית על ידי טל שני

Leave No Trace


למרות ואולי דווקא בגלל שאנו רק שני מטיילים באזור כלכך לא מתוייר, בקצה העולם, אנחנו חייבים להיות מודעים גם להשפעה שלנו על הטבע שמסביב.
השפעת מטיילים על הטבע עשוייה להיות לעיתים הרסנית, בקנה מידה קטן אולי, אך בהחלט בעלת השפעה מצטברת.
בכדי למנוע פגיעה בסביבה חשוב לתכנן היטב את הטיול, לבחור את מקומות החנייה והלינה המתאימים, לבחור את הציוד המתאים ואפילו האוכל המתאים.
יש יום ארגונים רבים המציעים פלוסופיית טיול מעשית שתמנע פגיעה של מטיילים בסביבתם
ססמאת הארגונים הללו היא Leave No Trace


העקרונות הם:
בחר טיול המתאים לך וליכולתך
למד היטב את האזור
צא בקבוצת קטנות ככל האפשר
בחר את ציוד המתאים לך ולסביבה
ארוז נכון את המזון ובחר מזון מתאים לך ולסביבה
התכונן היטב לטיול כולל למצבים לא צפויים ומצבי חירום
בטיולים רגליים השתמש בשבילים קיימיםב
חתירה בקיאקים אל תתקרב מדי לחוף, סלעים או שוניות

בנה את האוהל על שטח קטן ובאזור מתאים לכך מראש
מיקום מאהל טוב צריך למצוא לא להכין מלאכותית
הקם מאהל לפחות 200 טר ממקור המים, אגם או נחל בכדי לא לזהמם
אל תפגע בצומח בעת בניית המאהל
הקם מדורות קטנות ככל האפשרה
השתמש רק בחתיכות עץ מתות ויבשות
שרוף במדורה שהקמת רק מה שניתן באמת לשרוף לגמרי
אל תשאיר סמני מדורה או גחלים בשטח

בעזיבת המחנה דאג שלא להשאיר אף סימן להיותך שם
אל תשאיר שום אשפה בשטח
למד להפטר נכון מהפרשותיך השתמש כמה שפחות בסבונים ודטרגנטים ונייר טואלט
למד את חוקי המקום וכבד את פרטיותם ותרבותם של המקומיים
אל תתקרב לבעלי החיים
אל תאסוף דברים מהטבע - השאר את מה שמצאת
הזהר לא לפגוע באזורי קינון או מחייה שלהם
אל תפגע בבע"ח ימיים שבאזור החוף ואזורי הגאות והשפל

עדכון 27.06.08

אנו נמצאים מדרום לכפר הנקרא "נוסואק" Nuussuaq
פגשנו בכפר את פיטר ריימר קריסטנסן, נער בן 18 הדובר אנגלית מעולה. לדבריו בשל העובדה שהיה קצר רואי, הרבה לשבת בביתו ולשקוד על הספרים ומיעט לשחק עם חבריו לכפר או לצאת עם משפחתו לצייד ודייג כך שהוא בין הבודדים באזור שהשלים את לימודיו היסודיים ונשלח ללימודים תיכוניים במסגרת פנימיה בדרום גרינלנד.

הוא סיפר לנו רבות על אורחות החיים בגרינלד בכלל ובכפר המבודד והצפוני שבו הוא חי. סיפר לנו על החורף ועל התרשמותו מביקור קצר בדנמרק: " מקום מוזר, רעש, אנשים, עצים והכל כל כך שטוח..."

הוא מאד התרגש מהביקור שלנו בכפר ומהאפשרות לחדד את האנגלית, תיירים כלל לא מגיעים לאזור. לאחר קפה, עוגיות ובשר לוויתנים מיובש הפלגנו הלאה...




כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי מאנגלית לעברית על ידי טל שני

קר לנו פה (-:


קר לנו פה: למרות שקיץ ושהשמש זורחת 24 שעות קר פה.
אין ספק שהקור הוא האויב הגדול ביותר למי שחי ומטייל באזור הארקטי ובמיוחד לנו הקיאקיסטים.
חשיפה מתמשכת לקור, במיוחד כשאתה רטוב והרוח נושבת יכולה להקפיא למוות פשוטו כמשמעו.
בהתחלה מנסה הגוף לשמור על הטמפרטורה באמצעות רעד וישינויים פיזיולוגים אחרים אך מהר מאד הגוף מתעייף ולא יכול לעמוד במשימה, טמפרטורת הגוף צונחת ומתפתחת היפותרמיה עד לסכנת חיים.
חשוב להכיר ולזהות את הסימנים הראשונים להיפותרמיה: לעתים זה רק עייפות ועצבנות ורעד קל אך במהירות זה יכול להתפתח גם לבלבול של ממש, התנהגות ביזארית (קורבן ההפותרמיה מתחיל להתפשט עקב תחושת חום בדויה) ואח"כ חולשה קיצונית ואיבוד הכרה.
בכדי להימנע ממצבים של הפותרמיה יש קודם כל להיערך נכון לתנאי הסביבה מבחינת ביגוד, גם כזה שיתאים לחתירה עצמה אך גם לקחת בחשבון ארועים לא צפויים של התהפכות למים או סערה פתאומית.
יש לבדוק תמיד את הבגדים לוודא שאין חורים בחליפה היבשה DRY SUIT ושהכובע והכפפות לא אבדו.
שתייה ותזונה מספקת חשובים ביותר גם הם.
יש לדאוג תמיד לבגדים יבשים רזרבים, לבדוק תמיד את אצבעות הידיים והרגליים ולחפש סמני כוויות קור - לעתים התחושה אובדת מבלי להרגיש.
במידה והתרחשה כווית קור לא לחמם את האיבר הקפוא אם אין דרך להגן מפני קפיאה חוזרת כיוון שזה יכול להביא יותר נזק מתועלת.
כשמתרחשת הפותרמיה קשה יש למצוא מחסה בטוח, למנוע אבוד חום נוסף ולהתחיל בחימום פאסיבי של הקרבן. חימום אקטיבי: חיצוני וישיר עשוי להיות מסוכן כשהקורבן במצב קשה.

הלם קור הוא מצב שבו חשיפה פתאומית ולא צפוייה לטמפרטורה קרה עשוייה לגרום לעצירת נשימה, בהלה עצומה או עלפון פתאומיים רק עקב בחשיפה המיידית לקור.
מצב כזה הוא מסוכן במיוחד כשמתהפכים עם הקיאק כי אז כל הגילגולים והחילוצים שלמדנו ושאנחנו יודעים כלכך טוב לעשות לא יוכלו לעזור.
לכן חייבים להרגיל את הגוף לקור הקצוני כולל אפילו טבילה במים מעת לעת כדי שהגוף ידע להיות מוכן להתקפת קור לא צפויה.

עדכון 22.06.08

כמתוכנן, חתרנו צפונה אל תוך Melville Bay עד שבסופו של דבר נחסמנו על ידי הים הקפוא.
פנינו דרומה ולאחר יומיים שוב נתקלנו בים קפוא החוסם את הכניסה למעבר בין שניי איים.
הצלחנו למצאו מעבר מים צר אך בכדי להגיע אליו נאלצנו לחצות את משטחי הקרח.
עברנו בשלום לצד השני ומחר אנו ממשיכים חזרה לכפר קלוורסואק

כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי מאנגלית לעברית על ידי טל שני






עדכון 21.06.08





הגענו בשלום לכפר קלורסואק במסוק. מצאנו את הקיאקים עטופים, מחכים לנו. לאחר אריזה והצטיידות יצאנו לדרך בעידודם של תושבי הכפר שנאספו לצפות בנו.
הקיאקים מתנהגים מצויין ואנחנו בדרך צפונה.
מסביב קרחונים מדהימים, ים שטוח והשמיים כחולים...






כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי מאנגלית לעברית על ידי טל שני


Tribute to Navarana Freuchen


In Upernavik there is one small graveyard which is no longer in use. Usually people in this town are buried above ground because the island is almost all rock. The most notable grave is that of Navarana Freuchen, Peter Freuchen's wife.

Peter Freuchen was a Danish explorer who lived among the the Polar Inuit (Eskimo) in Greenland for most of his adult life, in the late 1800's and early 1900's when the arctic hardly knew the influences of the white man.

He worked with Knud Rasmussen, exploring greenland and arctic america documanting the life of the inuits .He worte several books among them: Arctic adventure; my life in the frozen north , Book of the Eskimos and Vagrant Viking : my life and adventure


Freuchen married an Inuit woman, Navarana. She followed him on some of his expeditions. With Navarana he visited Copenhagen; she was eager to see her husbend home land. However, she found it difficult to understand why any woman would live in Denmark - there are no seals or walruses and everybody must buy their food from a shop. She was especially enthusiastic about ballet.

Navarana died in 1921 during an influenza epidemic. After her death the priests would not let her be buried in Pernavik graveyard because she was a Greenlander and not a church member. Therefore, in the dark of night her husband, with four friends, snack into the graveyard and buried her in secret.




הגענו

הגענו ל"אפרנויק" UPERNAVIK העיירה המרכזית באזור.
אנחנו נמצאים בביתו של ניקולאי סורנסון ומתכננים את הפרטים האחרונים לקראת המסע.
מוודאים כי הטלפון הלוויני תקין ועוברים שוב על המפות לקראת היציאה
הספקנו כבר לבקר בבית החולים המקומי הקטן שניקולאי אחראי בו על כל שרותי המעבדה

בבית החולים 6 מיטות אשפוז ו 2 רופאים.
הכפר צבעוני מאד, קרחונים מסביב, מזג האויר נהדר, קר מאוד אבל יש שמש כל הזמן.

מחר נטוס צפונה עם ההליקופטר לתחילת המסע






Off We Go !


At last the time has come - today we start our voyage to NorthWest Greenland.
The last few weeks were so busy trying to clearour desks and also to put the last minute organization together.
Our
Kokatat sponsored dry suits arrived and we gave them a first dunking in some big surf that we had here in Israel. The "Expedition" model dry suits are the best in class - in the case our protective wear the choice was easy.
The kayaks, cooking fuel and some other supplies have been transported successfully to Kullorsuaq village up North, shortly after the sea ice cleared and facilitated access to the town.
Also, according to
Danish sea ice maps the area northwards towards Melville bay has started to melt so the "roads" are more or less open for us.
We are both looking forward to getting beyond the *SIX* enroute flights, long stop-overs and the probable hassles of overweight luggage.
Once we smell the salt and feel the water under the kayaks the fun will start ..
Keep checking our blog ...

עקוב אחרי... משואת חילוץ לווינית

תמונה מתוך אתר ארגון החילוץ הלוויני http://www.cospas-sarsat.org

למרות כל ההכנות הנפשיות הפיזיות והארגוניות, למרות המשוט הרזרבי, המשרוקית, חבל הגרירה, הרובה, שמיכת המילוט, חגורת הציפה וכל שאר אמצעי העזר שאנו לוקחים- משהו בכל זאת עלול להשתבש....
וכשמשהו משתבש, הוא עשוי להשתבש במהירות ובהפתעה. בים , בבידוד שאנו נמצאים בו ובתנאי האקלים הקשים אנו חייבים שתהיה לנו את האופצייה לקרוא לעזרה ולברוח...
אז פעם היו הניצולים מדליקים משואות על פסגות ההרים ועם אש או עשן מזעיקים עזרה.
באזור שבו אנו נהיה זה לא ילך. אנחנו חייבים משהו שיעבוד בכל תנאי מזג האויר, יישדר למרחקים ויגיע במהירות לאדם הנכון שבמקום הנכון - בדיוק בשביל זה פותח ה TRACER.
ה Tracer היא משואה לווינית ידנית ( Personal Locator Beacon =PLB) המכילה בתוכה GPS מובנה. במצבי חירום שיחרור הנצרה ולחיצה על הכפתור האדום של המתקן שולחת הודעת מצוקה ללווין הקרוב ביותר ומשם למוקד חירום בינלאומי. כחלק מהודעת המצוקה המועברת אל כוחות החילוץ עוברים גם נתוני מיקום של המשואה יחד עם נתונים חיוניים אודות שוכר המשואה כגון : מסלול ואופי הטיול, צרכים רפואיים, טלפונים לשעת חירום, אשר סופקו בעת השכרת המשואה.
מוקד החירום יוצר קשר עם כוחות החילוץ שבאותה מדינה ובאותו אזור: משטרה, צבא, משמר חופים וכדומה.במקביל מדווח המוקד על האירוע גם לאנשי הקשר בארץ והודעה נמסרת גם לחדר המצב של משרד החוץ בישראל.
הכל מתרחש תוך דקות וכל שעלייך לעשות כעת הוא לשים קפה ולחכות...
עד לאחרונה משואות כאלו היו אסורות למכירה בארץ אלא רק לספנים בעלי רשיונות מיוחדים של משרד התקשורת. כיום טיילים ישראלים לא צריכים לקנות בכסף מלא את המכשיר בחו"ל או להתמודד מול בירוקרטיה אדירה אלא ניתן לשכור את המכשיר לתקופת הטיול בלבד, ללא כל צורך ברישיונות מיוחדים.
באדיבות חברת "נובה תקשורת" קבלנו לתקופת המסע את ה Tracer ולמעשה כל אחד מאיתנו ישא על גופו מכשיר אחד.


יומולדת לטרה סנטה

לפני עשר שנים חברו יחד עומר זינגר ושגיא נחושתן והקימו את מועדון הקיאקים הימיים "טרה סנטה" והשבוע חגגנו יחד צעירי וותיקי המועדון את יום ההולדת העשירי.

אין ספק שהמועדון הצליח לשנות מקצה לקצה את החיים של עכברי יבשה קשי יום והפך לבית חם ורטוב לאנשי ים מאושרים.
טרה סנטה הביאה לעולם קיאקיסטים מוכשרים שהטביעו את חותמם על עולם הקיאקים בארץ ובעולם כמדריכים, כמקיפי איים וחוצי ימים. אנשי ובוגרי טרה סנטה הפכו את ישראל למעצמה בתחום הקיאקים בעולם (לא הגזמתי) ומעבר לטיולים שהמועדון מוציא כמעט לכל קצוות תבל (עוד פעם לא הגזמתי) , תומך המועדון גם בטיולים אינדיבידואלים ואתגריים.
אין לנו אלא להודות לצוות ולכל חברי המועדון על התמיכה המורלית והמעשית גם במסע שלנו, שאולי יהווה פתח בעתיד למסעות מאורגנים דומים בגרינלנד ומי יתן ובעוד שנה או שנתיים נוכל להוציא קבוצה שלמה של קיאקיסטים עבריים לשם.


ובמעמד היומולדת זכינו וקיבלנו מהמועדון סמל חדש שעוצב על ידי אפי ואורנה נוימן, אז שוב תודה:





hot-hot-hot….burning hot !

מתחילים להזיע בגרינלד לקראת בואנו:
איש הקשר שלנו בעיירה אפרנביק שלח היום את המייל הבא :


HI
Right now it is hot-hot-hot….burning hot !
But there is no muskitoes yet!!
Nikolaj

הטמפרטורה הממוצעת בימים אלו היא 5.8 צלסיוס והיא נעה בין 3 מתחת לאפס ל13 מעל האפס
בשבילו זה חם ! עפי הממוצעים הרב שנתיים בימים אלו הייתה הטמפרטורה צריכה להיות 1.7 מעלות בלבד, אז זה באמת חם מהרגיל (-:
אפרנביק נמצאת 200 ק"מ דרומית למקום שבו אנו נתחיל בחתירה כך ששם התנאים עוד קרים יותר.
נוסיף לכך את השפעת הרוח המגיע בימים האחרונים ל 25 קמש עם משבים קצרים של גם 50 קמש כך שהטמפרטורה האפקטיבית Chill Factor תהיה נמוכה בהרבה.
מה שמהווה את הגורם הכי לא צפוי הוא הקרח: הים הקפוא מתחיל להשבר ולהנמס בעונה זו אך מצד שני ממשיכים לזרום לתוכו קרחונים מכיפת הקרח היבשתית כאשר תנועת הקרח מושפעת מאד מזרמי הגאות והשפל ומהרוח. בדומה למפות מזג אויר יש גם מפות המתארות את מצב הקרח כמו זו שצירפתי כאן:
המספרים בכל אחת מהאליפסות מציינים את שיעור האזור המכוסה בקרח (מתוך 10), שלב ההתפתחות שלו (קרח חדש, ישן ודומה) וגודלו - לא אלאה אותכם כיצד קוראים ומפענחים את המפות אך מה שאנו רואים הוא שעדיין רוב האזור שמסביב לכפר בו נתחיל את המסע הוא קפוא ויש רק רצועה צרה יחסית המקיפה את האזור ממערב שבה אחוז הים הקפוא הוא 10-20%
באזור זה הקרח הוא בן שנה אחת, דק יחסית (עד כ 70 ס"מ) וגודלו נע בין חצי קילומטר לשניים.

יש לנו עוד שבוע עד לחתירה ואני מקווה שעד אז המצב רק ישתפר מבחינת יכולת ההתקדמות שלנו צפונה.

סיפור עצוב על דוב לבן



לפני יומיים זוהה דוב קוטב לבן על אחד החופים הצפוניים באיסלנד, לאחר התייעצות בין השריף המקומי לשר הסביבה האיסלנדי נורה הדוב למוות ! מסיבה לא ברורה הוא לא הורדם, לטענת השוטרים שרדפו אחריו הם חששו שלא יצליחו לעקוב אחריו בערפל ושהא יתקרב למקומות יישוב.
באיסלנד אין דובים בכלל ובטח לא דובי קוטב, איסלנד נמצאת דרומית לחוג הארקטי והיא מרוחקת מהקצה הדרומי של גרינלנד מרחק של כ 300 קלומטר. למרות שדוב הקוטב נחשב לחיה ימית והוא שחיין מעולה, הוא לא שחה את כל הדרך אלא נסחף על גבי גושי ים קפוא שמקורם בגרינלנד.
מעריכים שיש כ 25,000 דובי קוטב באזור הארקטי ושאוכלוסייתם מתדלדלת עקב זהום הסביבה והתחממות הגלובלית.
דוב הקוטב האחרון שהגיע בדרך דומה לאיסלנד בשנת 1993, נורה גם הוא וכעת סוערות הרוחות באי ומוקמת ועדת חקירה לבחינת האירוע ומניעת השנותו.
כמובן שהראשונה שמיהרתי לספר לה על סיפור הדוב היית רותם רון שב 2006 הקיפה לבדה את איסלנד בקיאק, אני לא יודע למה היא בחרה דווקא באיסלנד אבל אני בטוח שאחת הסיבות הייתה הביטחון היחסי שדובים היא לא תפגוש.
אז עכשו מתברר שבכל מה שקשור בדובים לבנים אי אפשר לסמוך על כלום.
בעוד שבאלסקה מדובר בדובים שחורים או חומים (גריזלי) שבהחלט עשויים להיות תוקפניים, הם הרבה יותר קלים לגירוש והפחדה בעזרים פירוטכניים. לעומתם, דובי הקוטב אותם אנו עשויים לפגוש במסענו בגרינלד הרבה הרבה יותר גדולים, ומסוכנים.
לכן לייתר ביטחון אנו נהיה מצויידים ברובה, שישמש כמובן להגנה עצמית בלבד.

לא לאבד את הצפון

מחפשים את הצפון באלסקה, 2005 , טרה סנטה

מתברר שלמצוא את הצפון בגרינלנד זה לא כלכך פשוט.

לכאורה הדרך הקלאסית למציאת הצפון הוא השימוש במצפן. אלא שהמצפן, למרות ששימש כבר את הפיניקם והיוונים הקדמונים נחשב היה כבר אז כבלתי אמין והיווה רק אמצעי עזר גס.
למעשה עיקר השימוש בו היה לאיבחון מהיר של כיוון הרוח (ומכאן השם שושנת הרוחות שעל המצפן).

הצפון המגנטי והצפון האמיתי
הסיבה לחוסר היכולת להסתמך על המצפן היתה קשורה בעיקר לסטייה המגנטית שלו. הצפון האמיתי שבקוטב הצפוני הוא קצהו הצפוני של הציר שסביבו חג כדור הארץ, אך קטביו של השדה המגנטי של כדור הארץ (אליו מופנת מחט המצפן) אינם חופפים לציר הסיבוב שלו ועוד יותר גרוע מכך הם אינם מפוזרים כרשת אחידה על פני כד"א והם נודדים כל הזמן.
למעשה הקוטב המגנטי הצפוני של כדור הארץ נמצא במרחק של כ 1600 ק"מ מהקוטב הצפוני האמיתי והוא נמצא כיום איפשהו בצפונה של קנדה בנ.צ. : 82°42′N 114°W .
באזור המסע שלנו בגרינלנד, בקו הרוחב 73-75 תנוע שגיאת המצפן בין 41-45 מעלות ! (לשם השוואה בארץ מדובר על שגיאה של 2-3 מעלות בלבד) כך שמשמעות הצפון והצפנת המפה למשל, מקבלים משמעויות אחרות לגמרי.

גורמים אחרים לסטיית המצפן
מי שזוכר משיעורי פיזיקה או חשמל איך נראה שדה מגנטי זוכר בוודאי שבקטבים הופך השדה לאנכי. כלומר ככל שאנו מתקרבים לקוטב הצפוני כך גדלה נטייתה של מחט המצפן להצביע - לא לצפון אלא למטה, לקרקע - למרכז כדור הארץ. תופעה זו מגדילה שוב את חוסר הדיוק שבשימוש במצפן ולמעשה סמוך לקוטב המגנטי המחט תרצד מטורפת.
מה שעוד מסבך את העניינים עם המצפן הם אזורים שבהם יש מחצבים מתכתיים העשויים לגרום לסטייה אזורית של המצפן - ומתברר שאזורים כאלו יש בשפע באזור שבו אנו נחתור בצפון מערבה של גרינלנד.
ולא לשכוח גם את הסטייה שלנו: קופסאות השימורים ושאר הגדג'טים החשמליים שניקח איתנו: גם הם יכולים לשבש את פעילות המצפן ולגרום לסטייה שלו, סטייה העשוייה להשתנות על פי כיוון הקיאק והדרך בה ארזנו אותו כל בוקר מחדש.

הניווט באמצעות גרמי השמיים
כאמור, כבר בעת העתיקה סבלנו הנווטים משיגיונות המצפן וחוסר הכרת הסטייה המגנטית גרמה להם להסתמך בניווט על גרמי השמיים: הירח, השמש והכוכבים : באמצעות מדידת הזוית שבין גרמי השמיים השונים לארץ ניתן היה לחשב את המרחק מהצפון האמיתי ואת המיקום. הכלי העיקרי שהיה בשימוש היה האסטרולב ובמשך, הפיתוח המתקדם שלו: הסקסטנט, הנחשב ככלי יעיל ושימושי.
ניווט באמצעות גרמי השמיים גם מחייב הכרה טובה של מפת הכוכבים, כאשר החשוב מכולם הוא כמובן כוכב הצפון היושב ממש מעל הקוטב הצפוני, בקצה היצול של העגלה הקטנה.
עבורנו, בגרינלנד הסתמכות על גרמי השמיים תהיה קשה מאד: השמש הרי תזרח לנו בתקופה זו של השנה כל היממה, חושך לא יהיה וכוכבים לא נראה. גם על השמש עצמה קשה יהיה לסמוך: היא ממש לא מתכוונת לזרוח במזרח או לשקוע במערב אלא לטייל לה על פני השמיים מדרום לצפון בלי לשקוע כלל.
שקלנו (לרגע) להביא איתנו סקסטנט, זהו בהחלט כלי שיש המשתמשים בו עד היום, אבל למרות שאנו חובבי גדג'טים החלטנו לוותר עליו למרות השם הסקסי השלו.

גם האלקטרוניקה, לא משהו
טוב אז היום יש כמובן GPS ולנו יהיו אפילו שלשה. אין ספק ש GPS הוא כלי מדהים אך גם לו יש חסרונות רבים: הוא יודע להתקלקל, העמידות שלו למים מפוקפקת, הסוללות עשויות לשבות ובמצבים של עננות רבה או ערפל כבד הוא לא מצליח לאתר את הלווינים שלו. בכל הסיטואציות האלו כבר נתקלנו במסעות הקודמים.

לסיכום: למרות שהצפון הוא לא מה שהיה פעם, את הדרך חזרה נמצא !