אתמול היינו בישוב קטן (כ 50 תושבים), אף אחד לא היה בכפר חוץ ממשפחה אחת שארחה אותנו לקפה ועוגיות
מזג האוויר קר וערפילי אך אין רוחות חזקות והים יחסית רגוע
כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי בעברית על ידי טל שני
הוא סיפר לנו רבות על אורחות החיים בגרינלד בכלל ובכפר המבודד והצפוני שבו הוא חי. סיפר לנו על החורף ועל התרשמותו מביקור קצר בדנמרק: " מקום מוזר, רעש, אנשים, עצים והכל כל כך שטוח..."
הוא מאד התרגש מהביקור שלנו בכפר ומהאפשרות לחדד את האנגלית, תיירים כלל לא מגיעים לאזור. לאחר קפה, עוגיות ובשר לוויתנים מיובש הפלגנו הלאה...
כמתוכנן, חתרנו צפונה אל תוך Melville Bay עד שבסופו של דבר נחסמנו על ידי הים הקפוא.
פנינו דרומה ולאחר יומיים שוב נתקלנו בים קפוא החוסם את הכניסה למעבר בין שניי איים.
הצלחנו למצאו מעבר מים צר אך בכדי להגיע אליו נאלצנו לחצות את משטחי הקרח.
עברנו בשלום לצד השני ומחר אנו ממשיכים חזרה לכפר קלוורסואק
כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי מאנגלית לעברית על ידי טל שני
לפני עשר שנים חברו יחד עומר זינגר ושגיא נחושתן והקימו את מועדון הקיאקים הימיים "טרה סנטה" והשבוע חגגנו יחד צעירי וותיקי המועדון את יום ההולדת העשירי.
מתחילים להזיע בגרינלד לקראת בואנו:
איש הקשר שלנו בעיירה אפרנביק שלח היום את המייל הבא :
לפני יומיים זוהה דוב קוטב לבן על אחד החופים הצפוניים באיסלנד, לאחר התייעצות בין השריף המקומי לשר הסביבה האיסלנדי נורה הדוב למוות ! מסיבה לא ברורה הוא לא הורדם, לטענת השוטרים שרדפו אחריו הם חששו שלא יצליחו לעקוב אחריו בערפל ושהא יתקרב למקומות יישוב.
באיסלנד אין דובים בכלל ובטח לא דובי קוטב, איסלנד נמצאת דרומית לחוג הארקטי והיא מרוחקת מהקצה הדרומי של גרינלנד מרחק של כ 300 קלומטר. למרות שדוב הקוטב נחשב לחיה ימית והוא שחיין מעולה, הוא לא שחה את כל הדרך אלא נסחף על גבי גושי ים קפוא שמקורם בגרינלנד.
מעריכים שיש כ 25,000 דובי קוטב באזור הארקטי ושאוכלוסייתם מתדלדלת עקב זהום הסביבה והתחממות הגלובלית.
דוב הקוטב האחרון שהגיע בדרך דומה לאיסלנד בשנת 1993, נורה גם הוא וכעת סוערות הרוחות באי ומוקמת ועדת חקירה לבחינת האירוע ומניעת השנותו.
כמובן שהראשונה שמיהרתי לספר לה על סיפור הדוב היית רותם רון שב 2006 הקיפה לבדה את איסלנד בקיאק, אני לא יודע למה היא בחרה דווקא באיסלנד אבל אני בטוח שאחת הסיבות הייתה הביטחון היחסי שדובים היא לא תפגוש.
אז עכשו מתברר שבכל מה שקשור בדובים לבנים אי אפשר לסמוך על כלום.
בעוד שבאלסקה מדובר בדובים שחורים או חומים (גריזלי) שבהחלט עשויים להיות תוקפניים, הם הרבה יותר קלים לגירוש והפחדה בעזרים פירוטכניים. לעומתם, דובי הקוטב אותם אנו עשויים לפגוש במסענו בגרינלד הרבה הרבה יותר גדולים, ומסוכנים.
לכן לייתר ביטחון אנו נהיה מצויידים ברובה, שישמש כמובן להגנה עצמית בלבד.