באביב 2008 נחתנו במסוק בכפר קטן בצפון גרינלנד שם חיכו לנו 2 קיאקים ששימשו אותנו למסע בממלכת הקרחונים והאסקימואים.

המסע ערך כחודש ימים על פני מאות קלומטרים. הבלוג מתאר את הרקע וההכנות ליציאה למסע, מספר על גרינלנד והאזור הארקטי, על האסקימואים, ועל עולם הקיאקים.

אלן ברוק וקובי שדה


עדכון 21.06.08





הגענו בשלום לכפר קלורסואק במסוק. מצאנו את הקיאקים עטופים, מחכים לנו. לאחר אריזה והצטיידות יצאנו לדרך בעידודם של תושבי הכפר שנאספו לצפות בנו.
הקיאקים מתנהגים מצויין ואנחנו בדרך צפונה.
מסביב קרחונים מדהימים, ים שטוח והשמיים כחולים...






כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי מאנגלית לעברית על ידי טל שני


Tribute to Navarana Freuchen


In Upernavik there is one small graveyard which is no longer in use. Usually people in this town are buried above ground because the island is almost all rock. The most notable grave is that of Navarana Freuchen, Peter Freuchen's wife.

Peter Freuchen was a Danish explorer who lived among the the Polar Inuit (Eskimo) in Greenland for most of his adult life, in the late 1800's and early 1900's when the arctic hardly knew the influences of the white man.

He worked with Knud Rasmussen, exploring greenland and arctic america documanting the life of the inuits .He worte several books among them: Arctic adventure; my life in the frozen north , Book of the Eskimos and Vagrant Viking : my life and adventure


Freuchen married an Inuit woman, Navarana. She followed him on some of his expeditions. With Navarana he visited Copenhagen; she was eager to see her husbend home land. However, she found it difficult to understand why any woman would live in Denmark - there are no seals or walruses and everybody must buy their food from a shop. She was especially enthusiastic about ballet.

Navarana died in 1921 during an influenza epidemic. After her death the priests would not let her be buried in Pernavik graveyard because she was a Greenlander and not a church member. Therefore, in the dark of night her husband, with four friends, snack into the graveyard and buried her in secret.




הגענו

הגענו ל"אפרנויק" UPERNAVIK העיירה המרכזית באזור.
אנחנו נמצאים בביתו של ניקולאי סורנסון ומתכננים את הפרטים האחרונים לקראת המסע.
מוודאים כי הטלפון הלוויני תקין ועוברים שוב על המפות לקראת היציאה
הספקנו כבר לבקר בבית החולים המקומי הקטן שניקולאי אחראי בו על כל שרותי המעבדה

בבית החולים 6 מיטות אשפוז ו 2 רופאים.
הכפר צבעוני מאד, קרחונים מסביב, מזג האויר נהדר, קר מאוד אבל יש שמש כל הזמן.

מחר נטוס צפונה עם ההליקופטר לתחילת המסע






Off We Go !


At last the time has come - today we start our voyage to NorthWest Greenland.
The last few weeks were so busy trying to clearour desks and also to put the last minute organization together.
Our
Kokatat sponsored dry suits arrived and we gave them a first dunking in some big surf that we had here in Israel. The "Expedition" model dry suits are the best in class - in the case our protective wear the choice was easy.
The kayaks, cooking fuel and some other supplies have been transported successfully to Kullorsuaq village up North, shortly after the sea ice cleared and facilitated access to the town.
Also, according to
Danish sea ice maps the area northwards towards Melville bay has started to melt so the "roads" are more or less open for us.
We are both looking forward to getting beyond the *SIX* enroute flights, long stop-overs and the probable hassles of overweight luggage.
Once we smell the salt and feel the water under the kayaks the fun will start ..
Keep checking our blog ...

עקוב אחרי... משואת חילוץ לווינית

תמונה מתוך אתר ארגון החילוץ הלוויני http://www.cospas-sarsat.org

למרות כל ההכנות הנפשיות הפיזיות והארגוניות, למרות המשוט הרזרבי, המשרוקית, חבל הגרירה, הרובה, שמיכת המילוט, חגורת הציפה וכל שאר אמצעי העזר שאנו לוקחים- משהו בכל זאת עלול להשתבש....
וכשמשהו משתבש, הוא עשוי להשתבש במהירות ובהפתעה. בים , בבידוד שאנו נמצאים בו ובתנאי האקלים הקשים אנו חייבים שתהיה לנו את האופצייה לקרוא לעזרה ולברוח...
אז פעם היו הניצולים מדליקים משואות על פסגות ההרים ועם אש או עשן מזעיקים עזרה.
באזור שבו אנו נהיה זה לא ילך. אנחנו חייבים משהו שיעבוד בכל תנאי מזג האויר, יישדר למרחקים ויגיע במהירות לאדם הנכון שבמקום הנכון - בדיוק בשביל זה פותח ה TRACER.
ה Tracer היא משואה לווינית ידנית ( Personal Locator Beacon =PLB) המכילה בתוכה GPS מובנה. במצבי חירום שיחרור הנצרה ולחיצה על הכפתור האדום של המתקן שולחת הודעת מצוקה ללווין הקרוב ביותר ומשם למוקד חירום בינלאומי. כחלק מהודעת המצוקה המועברת אל כוחות החילוץ עוברים גם נתוני מיקום של המשואה יחד עם נתונים חיוניים אודות שוכר המשואה כגון : מסלול ואופי הטיול, צרכים רפואיים, טלפונים לשעת חירום, אשר סופקו בעת השכרת המשואה.
מוקד החירום יוצר קשר עם כוחות החילוץ שבאותה מדינה ובאותו אזור: משטרה, צבא, משמר חופים וכדומה.במקביל מדווח המוקד על האירוע גם לאנשי הקשר בארץ והודעה נמסרת גם לחדר המצב של משרד החוץ בישראל.
הכל מתרחש תוך דקות וכל שעלייך לעשות כעת הוא לשים קפה ולחכות...
עד לאחרונה משואות כאלו היו אסורות למכירה בארץ אלא רק לספנים בעלי רשיונות מיוחדים של משרד התקשורת. כיום טיילים ישראלים לא צריכים לקנות בכסף מלא את המכשיר בחו"ל או להתמודד מול בירוקרטיה אדירה אלא ניתן לשכור את המכשיר לתקופת הטיול בלבד, ללא כל צורך ברישיונות מיוחדים.
באדיבות חברת "נובה תקשורת" קבלנו לתקופת המסע את ה Tracer ולמעשה כל אחד מאיתנו ישא על גופו מכשיר אחד.


יומולדת לטרה סנטה

לפני עשר שנים חברו יחד עומר זינגר ושגיא נחושתן והקימו את מועדון הקיאקים הימיים "טרה סנטה" והשבוע חגגנו יחד צעירי וותיקי המועדון את יום ההולדת העשירי.

אין ספק שהמועדון הצליח לשנות מקצה לקצה את החיים של עכברי יבשה קשי יום והפך לבית חם ורטוב לאנשי ים מאושרים.
טרה סנטה הביאה לעולם קיאקיסטים מוכשרים שהטביעו את חותמם על עולם הקיאקים בארץ ובעולם כמדריכים, כמקיפי איים וחוצי ימים. אנשי ובוגרי טרה סנטה הפכו את ישראל למעצמה בתחום הקיאקים בעולם (לא הגזמתי) ומעבר לטיולים שהמועדון מוציא כמעט לכל קצוות תבל (עוד פעם לא הגזמתי) , תומך המועדון גם בטיולים אינדיבידואלים ואתגריים.
אין לנו אלא להודות לצוות ולכל חברי המועדון על התמיכה המורלית והמעשית גם במסע שלנו, שאולי יהווה פתח בעתיד למסעות מאורגנים דומים בגרינלנד ומי יתן ובעוד שנה או שנתיים נוכל להוציא קבוצה שלמה של קיאקיסטים עבריים לשם.


ובמעמד היומולדת זכינו וקיבלנו מהמועדון סמל חדש שעוצב על ידי אפי ואורנה נוימן, אז שוב תודה:





hot-hot-hot….burning hot !

מתחילים להזיע בגרינלד לקראת בואנו:
איש הקשר שלנו בעיירה אפרנביק שלח היום את המייל הבא :


HI
Right now it is hot-hot-hot….burning hot !
But there is no muskitoes yet!!
Nikolaj

הטמפרטורה הממוצעת בימים אלו היא 5.8 צלסיוס והיא נעה בין 3 מתחת לאפס ל13 מעל האפס
בשבילו זה חם ! עפי הממוצעים הרב שנתיים בימים אלו הייתה הטמפרטורה צריכה להיות 1.7 מעלות בלבד, אז זה באמת חם מהרגיל (-:
אפרנביק נמצאת 200 ק"מ דרומית למקום שבו אנו נתחיל בחתירה כך ששם התנאים עוד קרים יותר.
נוסיף לכך את השפעת הרוח המגיע בימים האחרונים ל 25 קמש עם משבים קצרים של גם 50 קמש כך שהטמפרטורה האפקטיבית Chill Factor תהיה נמוכה בהרבה.
מה שמהווה את הגורם הכי לא צפוי הוא הקרח: הים הקפוא מתחיל להשבר ולהנמס בעונה זו אך מצד שני ממשיכים לזרום לתוכו קרחונים מכיפת הקרח היבשתית כאשר תנועת הקרח מושפעת מאד מזרמי הגאות והשפל ומהרוח. בדומה למפות מזג אויר יש גם מפות המתארות את מצב הקרח כמו זו שצירפתי כאן:
המספרים בכל אחת מהאליפסות מציינים את שיעור האזור המכוסה בקרח (מתוך 10), שלב ההתפתחות שלו (קרח חדש, ישן ודומה) וגודלו - לא אלאה אותכם כיצד קוראים ומפענחים את המפות אך מה שאנו רואים הוא שעדיין רוב האזור שמסביב לכפר בו נתחיל את המסע הוא קפוא ויש רק רצועה צרה יחסית המקיפה את האזור ממערב שבה אחוז הים הקפוא הוא 10-20%
באזור זה הקרח הוא בן שנה אחת, דק יחסית (עד כ 70 ס"מ) וגודלו נע בין חצי קילומטר לשניים.

יש לנו עוד שבוע עד לחתירה ואני מקווה שעד אז המצב רק ישתפר מבחינת יכולת ההתקדמות שלנו צפונה.

סיפור עצוב על דוב לבן



לפני יומיים זוהה דוב קוטב לבן על אחד החופים הצפוניים באיסלנד, לאחר התייעצות בין השריף המקומי לשר הסביבה האיסלנדי נורה הדוב למוות ! מסיבה לא ברורה הוא לא הורדם, לטענת השוטרים שרדפו אחריו הם חששו שלא יצליחו לעקוב אחריו בערפל ושהא יתקרב למקומות יישוב.
באיסלנד אין דובים בכלל ובטח לא דובי קוטב, איסלנד נמצאת דרומית לחוג הארקטי והיא מרוחקת מהקצה הדרומי של גרינלנד מרחק של כ 300 קלומטר. למרות שדוב הקוטב נחשב לחיה ימית והוא שחיין מעולה, הוא לא שחה את כל הדרך אלא נסחף על גבי גושי ים קפוא שמקורם בגרינלנד.
מעריכים שיש כ 25,000 דובי קוטב באזור הארקטי ושאוכלוסייתם מתדלדלת עקב זהום הסביבה והתחממות הגלובלית.
דוב הקוטב האחרון שהגיע בדרך דומה לאיסלנד בשנת 1993, נורה גם הוא וכעת סוערות הרוחות באי ומוקמת ועדת חקירה לבחינת האירוע ומניעת השנותו.
כמובן שהראשונה שמיהרתי לספר לה על סיפור הדוב היית רותם רון שב 2006 הקיפה לבדה את איסלנד בקיאק, אני לא יודע למה היא בחרה דווקא באיסלנד אבל אני בטוח שאחת הסיבות הייתה הביטחון היחסי שדובים היא לא תפגוש.
אז עכשו מתברר שבכל מה שקשור בדובים לבנים אי אפשר לסמוך על כלום.
בעוד שבאלסקה מדובר בדובים שחורים או חומים (גריזלי) שבהחלט עשויים להיות תוקפניים, הם הרבה יותר קלים לגירוש והפחדה בעזרים פירוטכניים. לעומתם, דובי הקוטב אותם אנו עשויים לפגוש במסענו בגרינלד הרבה הרבה יותר גדולים, ומסוכנים.
לכן לייתר ביטחון אנו נהיה מצויידים ברובה, שישמש כמובן להגנה עצמית בלבד.

לא לאבד את הצפון

מחפשים את הצפון באלסקה, 2005 , טרה סנטה

מתברר שלמצוא את הצפון בגרינלנד זה לא כלכך פשוט.

לכאורה הדרך הקלאסית למציאת הצפון הוא השימוש במצפן. אלא שהמצפן, למרות ששימש כבר את הפיניקם והיוונים הקדמונים נחשב היה כבר אז כבלתי אמין והיווה רק אמצעי עזר גס.
למעשה עיקר השימוש בו היה לאיבחון מהיר של כיוון הרוח (ומכאן השם שושנת הרוחות שעל המצפן).

הצפון המגנטי והצפון האמיתי
הסיבה לחוסר היכולת להסתמך על המצפן היתה קשורה בעיקר לסטייה המגנטית שלו. הצפון האמיתי שבקוטב הצפוני הוא קצהו הצפוני של הציר שסביבו חג כדור הארץ, אך קטביו של השדה המגנטי של כדור הארץ (אליו מופנת מחט המצפן) אינם חופפים לציר הסיבוב שלו ועוד יותר גרוע מכך הם אינם מפוזרים כרשת אחידה על פני כד"א והם נודדים כל הזמן.
למעשה הקוטב המגנטי הצפוני של כדור הארץ נמצא במרחק של כ 1600 ק"מ מהקוטב הצפוני האמיתי והוא נמצא כיום איפשהו בצפונה של קנדה בנ.צ. : 82°42′N 114°W .
באזור המסע שלנו בגרינלנד, בקו הרוחב 73-75 תנוע שגיאת המצפן בין 41-45 מעלות ! (לשם השוואה בארץ מדובר על שגיאה של 2-3 מעלות בלבד) כך שמשמעות הצפון והצפנת המפה למשל, מקבלים משמעויות אחרות לגמרי.

גורמים אחרים לסטיית המצפן
מי שזוכר משיעורי פיזיקה או חשמל איך נראה שדה מגנטי זוכר בוודאי שבקטבים הופך השדה לאנכי. כלומר ככל שאנו מתקרבים לקוטב הצפוני כך גדלה נטייתה של מחט המצפן להצביע - לא לצפון אלא למטה, לקרקע - למרכז כדור הארץ. תופעה זו מגדילה שוב את חוסר הדיוק שבשימוש במצפן ולמעשה סמוך לקוטב המגנטי המחט תרצד מטורפת.
מה שעוד מסבך את העניינים עם המצפן הם אזורים שבהם יש מחצבים מתכתיים העשויים לגרום לסטייה אזורית של המצפן - ומתברר שאזורים כאלו יש בשפע באזור שבו אנו נחתור בצפון מערבה של גרינלנד.
ולא לשכוח גם את הסטייה שלנו: קופסאות השימורים ושאר הגדג'טים החשמליים שניקח איתנו: גם הם יכולים לשבש את פעילות המצפן ולגרום לסטייה שלו, סטייה העשוייה להשתנות על פי כיוון הקיאק והדרך בה ארזנו אותו כל בוקר מחדש.

הניווט באמצעות גרמי השמיים
כאמור, כבר בעת העתיקה סבלנו הנווטים משיגיונות המצפן וחוסר הכרת הסטייה המגנטית גרמה להם להסתמך בניווט על גרמי השמיים: הירח, השמש והכוכבים : באמצעות מדידת הזוית שבין גרמי השמיים השונים לארץ ניתן היה לחשב את המרחק מהצפון האמיתי ואת המיקום. הכלי העיקרי שהיה בשימוש היה האסטרולב ובמשך, הפיתוח המתקדם שלו: הסקסטנט, הנחשב ככלי יעיל ושימושי.
ניווט באמצעות גרמי השמיים גם מחייב הכרה טובה של מפת הכוכבים, כאשר החשוב מכולם הוא כמובן כוכב הצפון היושב ממש מעל הקוטב הצפוני, בקצה היצול של העגלה הקטנה.
עבורנו, בגרינלנד הסתמכות על גרמי השמיים תהיה קשה מאד: השמש הרי תזרח לנו בתקופה זו של השנה כל היממה, חושך לא יהיה וכוכבים לא נראה. גם על השמש עצמה קשה יהיה לסמוך: היא ממש לא מתכוונת לזרוח במזרח או לשקוע במערב אלא לטייל לה על פני השמיים מדרום לצפון בלי לשקוע כלל.
שקלנו (לרגע) להביא איתנו סקסטנט, זהו בהחלט כלי שיש המשתמשים בו עד היום, אבל למרות שאנו חובבי גדג'טים החלטנו לוותר עליו למרות השם הסקסי השלו.

גם האלקטרוניקה, לא משהו
טוב אז היום יש כמובן GPS ולנו יהיו אפילו שלשה. אין ספק ש GPS הוא כלי מדהים אך גם לו יש חסרונות רבים: הוא יודע להתקלקל, העמידות שלו למים מפוקפקת, הסוללות עשויות לשבות ובמצבים של עננות רבה או ערפל כבד הוא לא מצליח לאתר את הלווינים שלו. בכל הסיטואציות האלו כבר נתקלנו במסעות הקודמים.

לסיכום: למרות שהצפון הוא לא מה שהיה פעם, את הדרך חזרה נמצא !

יושבים על המפות

ניווט היא האומנות של לדעת איפה אתה נמצא כעת, איך להגיע למטרה ובכל רגע נתון לדעת איפה אתה נמצא (לפחות בערך).
בניגוד לעופות הנודדים לא נולדנו עם חוש כוון אמיתי ולשם ניווט אנו זקוקים קודם כל למפה.
איזו מפה לבחור זו שאלה לא פשוטה עבור קיאקיסטים: האם אנחנו זקוקים למפה ימית ? או למפה טופוגרפית ? ובאיזה קנה מידה ?
ההבדלים בין שתי סוגי מפות אלו הם לפעמים גדולים מאד באנגלית מכונות מפות ימיות CHARTS ואילו היבשתיות MAPS
המטיילים ברגל זקוקים בד"כ למפה מדויקת של שבילים וקווי גובה ברורים על מנת לנווט, הספנים זקוקים למפות ימיות של ממש עם ציון עומקים בכדי שלא לעלות על שרטון.
אנחנו הקיאקיסטים נהנים כרגיל משתי העולמות וזקוקים למפה שתתאר עבורנו את החוף, דרכי הגישה והישובים אבל לא תפסח על נקודות ציון ימיות חשובות כמו מגדלורים, מכשולים ימיים כיווני זרמים וכדומה - כך ששילוב של שתי סוגי המפות הוא האידיאלי והאידיאל כמו תמיד רחוק מהשגה.
Google Erteah הוא המקום הראשון שאפשר ב להציץ וללמוד על האזור, אבל הנתונים בו הם מועטים ומהר מאד אתה זקוק גם למפה של ממש בשביל תכנון מדויק יותר.
לכאורה עדיף קנה מידה של 1:50,000 או 1:100,000 אך החסרון העיקרי הוא הצורך במפות רבות ובכל מקרה לאזור שלנו מפת מדויקות בקנה מידה גדול אין ממש.

השבוע קבלנו מקופנהגן את המפות של האזור בו אנחנו נחתור, מפות בקנה מידה של 1:250,000 בסך הכל אך יחסית מספיק מפורטות לצרכים שלנו.
צריכים לזכור שמדובר באד האזורים הפחות ממופים בעולם שממילא גם קשה לחזות איך באמת הוא יראה בשל הים הקפוא והקרחונים הנודדים בו.

בימים אלו אנו שוקדים על התאמת המפות לצרכים שלנו: השוואתם למפות ימיות ממוחשבות Blue Charts השוואתם ל Google Maps עדכון נקודות ציון חשובות שאינו מופיעות במפה והעלאת הנתונים גם ל GPS ועוד...
יחד עם המפה אנו זקוקים לעזרי ניווט אחרים: סרגל, מד קורדינטות וכמובן מצפן. חייבים מצפן ידני שצמוד למפה אך רצוי גם מצפן גדול הממוקם בחרטום הקיאק ומשמש לשמירת כיוון בעת חציות ארוכות וחתירה בערפל.
והמצפן מוביל אותנו לפרק הבא: איפה בעצם הצפון ?!

גלגול אסקימואי

Vintage footage of kayak rolling in Alaska in 1928. Note single-blade paddle.

ההיסטוריה של הקיאקים

http://www.arktiskebilleder.dk/ Nuuk West Greenland 1860
הקיאק הוא אחד ההמצאות הייחודיות של האסקימואים ולמרות שאינינו יודעים היכן בדיוק או מתי בדיוק פותחו הקיאקים הראשונים הרי שיש עדויות על קיומם מלפני 2000-4000 שנה לפחות. שרידי הקיאק העתיק בעולם (ככל הנראה) נמצאים כיום במוזיאון האנתולוגי במינכן.
התיאורים הראשונים של קיאקים על ידי אנשי המערב התפרסמו במאה ה 14 ובמאה ה 15 לספירה על ידי ימאים ונווטים שונים שתארו אסקימואים בסירות צרות, קלות ומהירות שבהגיעם לחוף היו נושאים אותם בקלות על כתפיהם.
הארופאים הראשונים שהשתמשו בקיאקים היו ככל הנראה נזירים ומתיישבים אחרים (NORDS) שהגיעו לדרום גרינלנד במאה ה 14 לספירה ואימצו שם את אורחות החיים של האסקימואים המקומיים.
אך מי שפרץ את הדרך לשימוש בקיאקים לספורט וטיולים בעולם ונחשב לאבי הקיאק המודרני הוא עורך הדין הסקוטי : ג'ון מקגרגור John McGregor .
מקרוגר שהיה טייל נלהב נדהם מהקיאקים שראה בטיוליו בצפון אמריקה, כשחזר לאירופה בנה מקרוגר קיאק עץ והעניק לו את השם רוב רוי (Rob Roy) על שמו של פורע חוק סקוטי מפורסם.
בשנות השישים של המאה ה 19 ערך מקרוגר מסעות בקיאק שלו ברחבי אירופה והוא הגיע אפילו עד אליינו כאן לירדן ולכינרת. את מסעותיו הוא סיכם בספרו A Thousand Miles in the Rob Roy Canoe שהפך לרב מכר בתקופתו ועד היום ניתן לרוכשו באמזון.
ב 1866 הקים מקרוגר את מועדון הקיאקים הראשון בעולם על גדות התמזה ושנה אח"כ הצטרף למועדון אדווארד, הנסיך מווילס, יורש העצר, והמועדון זכה לשם Royal Canoe Club והוא פועל עד ימינו אנו.

Rapids of the Reuss ציור מתוך ספרו של מקרוגר

ENDURANCE המסע של שקלטון

טוב אז עכשו תורו של שקלטון:
באחד הפרקים הקודמים בבלוג אולי קצת דיכאתי אתכם בסיפורו של פרנקלין ומשלחתו שאבדו לנצח באזור הארקטי לאחר שיצאו מגרינלנד לחפש את המעבר לאוקיינוס השקט.

עכשו הגיע הזמן לספר על שקלטון: מהצד השני של כדור הארץ.
ארנסט שקלטון (Ernest Shackleton) הבריטי יצא עם משלחתו בדצמבר 1914 על גבי הספינה ENDURANCE לעבר אנטרטיקה במטרה להיות הראשונים שיחצו אותה. אלא שכמו שתמיד קורה בקטבים תוכניותיהם השתבשו לחלוטין, הם נתקעו בקרח וספינתם התרסקה לחלוטין על ידי הים הקפוא.
לאחר יותר משנה כשראה שקלטון שהסיכויים להחלץ אפסיים הוא אסף 5 מאנשיו הטובים ביותר ובסירת המשוטים 'James Caird' שנותרה לפליטה, הם יצאו למסע של כ 4000 מייל לכוון האי SOUTH GEORGIA. הם הצליחו לחצות את אחד מנתיבי המים הסוערים והקשים בעולם ובסופו של דבר הגיע למקום יישוב. שנה נוספת לקח להם לשוב ולחזור לאנטרטיקה ולחלץ משם ללא פגע את חבריהם.

סיפור המסע של שקלטון, הנחישות והמנהיגות שלו הדהימו את העולם. סיפור המשלחת תועד על ידי צלם המשלחת והתמונות מדהימות: www.kodak.com/US/en/corp/features/endurance
הודות לעדויות חברי המשלחת ושקלטון עצמו סיפור המסע תועד בספרים וכיום גם באתרי אינטרנט רבים ויש המון סיפורים קטנים ומדהימים שמומלץ לקרוא על מסע זה.

אני בחרתי להביא מתוך ספרו של שקלטון SOUTH את רשימת הציוד שהוא העלה על גבי סירת המשוטים הקטנה לפני חציתו ל SOUTH GEORGIA :

30 boxes of matches. 6 1/2 gallons paraffin. 1 tin methylated spirit. 10 boxes of flamers. 1 box of blue lights. 2 Primus stoves with spare parts and prickers. 1 Nansen aluminium cooker. 6 sleeping–bags. A few spare socks. A few candles and some blubber–oil in an oil–bag.
Food: 3 cases sledging rations = 300 rations. 2 cases nut food = 200 "2 cases biscuits = 600 biscuits.1 case lump sugar.30 packets of Trumilk.1 tin. of Bovril cubes.1 tin of Cerebos salt.36 gallons of water.112 lb. of ice.
Instruments: Sextant.Sea–anchor.Binoculars.Charts.Prismatic compass.Aneroid.

על הציוד שאנחנו ניקח איתנו לגרינלנד תוכלו לקרוא בפוסט באנגלית
ובנתיים, בתמונה למטה אפשר לראות את אופיר שלנו עם רשימת ציוד דומה בדרכו לאלסקה 2005


Melville Bay הקטע הראשון במסלול

צילום אויר של האזור הדרומי של המפרץ
ב 20 ליוני אנו ננחת במסוק בכפר קולורסואק Kullorsuaq שם ימתינו לנו הקיאקים. לאחר הצטיידות והתארגנות סופית אנו נצא צפונה לקטע הראשון ואולי הקשה והמעניין ביותר במסע: מפרץ מלביל Melville Bay .
מפרץ רחב זה הקרוי בגרינלנדית Qimusseriarsuaq (מזחלת הכלבים הגדולה) מכוסה ברובו בים קפוא, חופיו משופעים בקרחונים ורק פיסות אדמה בודדות פזורות בו ללא כל ישובים. המפרץ משתרע מהכפר בו נתחיל את מסענו ועד לאזור Thule שבצפון.
העדרה של קרקע מוצקה במפרץ זה הביא לבידודם של האסקימואים של הקוטב משאר גרינלנד עד לפני 100-120 שנה. זו הסיבה למשל שהאסקימואים שמצפון למפרץ זה מדברים גרינלנדית בניב הקרוב לשפתם של האסקימואים של קנדה בשונה משפתם של האסקימואים במערב גרינלנד.
גם כיום מקשה המפרץ על המעבר בין האזורים והקשר בין צפון גרינלנד למערבה מתקיים בעיקר באמצעות טיסות.בנוסף לקרח הרב, המפרץ נתון להשפעתם של רוחות עזות ותנאים סוערים - תנאים המביאים להווצרות סדקים ורווחים גדולים בים הקפוא שמנוצלים על ידי לוויתני הבלוגה והלויתן חד-הקרן. הקרח הרב באזור זה מושך אליו גם את דובי הקוטב הצדים שם לכל אורך השנה.
למעשה העושר בבע"ח אלו הביא להכרזת חלק גדול מהמפרץ כשמורת טבע במטרה להגן על אוכלוסיית הבלוגות, לויתיני החד קרן והדובים הלבנים מפני ציד.
באזור זה הציד מותר רק לאסקימואים המקומיים ובתנאי שהוא מבוצע לצריכה עצמית ובשימוש באמצעים מסורתיים כו מזחלות, קיאקים וחניתות. לחלקה הפנימי של השמורה אסורה הכניסה גם לציידים המקומיים אלא אם הם במרדף אחר דוב קוטב פצוע בו הם פגעו באזור המותר לציד.
אל תטעו לחשוב שמדובר בשמורה טבע כפי שאנו מכירים בארץ: מדובר בשטח עצום, פראי לחלוטין המתחיל צפונית לקו הרוחב 75.5 לערך ועד ל 76.5 לערך - לאורך מאות קילומטרים.
לא ידוע לנו עד כה על משלחות קיאקים שחצו או חדרו לעומקו של המפרץ, האסקימואים הנעזרים בקיאקים מביאים אותם בד"כ על גבי מזחלות הכלבים לאזור הצייד.
אלן ואני ננסה להגיע לגבולות הדרומיים של השמורה במטרה להכיר את האזור, להתנסות בהתמודדות עם ים קפוא לחלוטין, לבדוק את עבירותו ונגישותו מבחינת תנועת קיאקים, ולפגוש בבעלי החיים המדהימים שבאזור.
רובו של הים באזור זה נותר קפוא גם בקיץ אבל אנו מקווים שבעזרת עצות המקומיים, ניווט מוצלח, תנאי ים נוחים והרבה מזל נצליח לחדור ולחקור את האזור.
זרמים ורוחות עשויים ליצור מחסום בלתי עביר של קרח לאורך החוף והאפשרות הזו בהחלט ברורה לנו, אך חוסר הודאות הקשורה בהתנהגות הים והקרח הוא חלק מהקסם שבמסעות באזור הארקטי.

הקרח השקט SILENT SNOW

Søren Nikolaj Sørensen, Kullorsuaq, Greenland
מסוכן לעמוד בקצה הפרמידה

האזור הארקטי הוא אזור קשה ואכזר מבחינה אקלימית אך בכל זאת הוא עשיר בבעלי חיים - רובם ימיים. מפלנקטון ודגה עשירה ועד לכלבי הים והלוויתנים הגדולים.
בראש פירמידת המזון הזו עומדים תושבי המקום: האסקימואים.
לאסקימואים לא הייתה אפשרות לא למרעה ולא לחקלאות וכל אורח חייהם מתבסס על ציד ודיג. לא מדובר רק במזון ופרנסה אלא בתרבות שלמה, חיי קהילה ומנהגים.
חוסר הירקות והפירות בתפריט האסקימואי אילץ אותם לסגל לעצמם תפריט ייחודי שבין השאר מתבסס גם על שומן בעל החיים הימיים ועל אכילת מזון חי שבו ניתן לשמור על תכולת ויטמינים הכרחיים מבלי שיהרסו בבישול.
תזונה זו הוכחה כבריאה ועשירה והאסקימואים ידועים בעמידותם לטרשת עורקים ומחלות לב.
אלא שלעמוד בראש פרמידת המזון עלול להיות מסוכן.
מתברר בבדיקות שבוצעו ברחבי האזור הארקטי שתכולת הרעלים (כספית למשל) בדמם של האסקימואים היא הגבוהה ביותר בעולם, דווקא באזור פראי ולא מתועש זה.
רעלנים אלו מקורם מזהום מי הים בארצות המתועשות משפכי תעשייה ומחומרי הדברה. הזהום מגיע לפלנקטון המצוי בשפע באזור הארקטי. יצורים זעירים אלו נאכלים על ידי דגים, הנאכלים על ידי דגים גדולים יתר המוצאים את עצמם לבסוף כתפריט העיקרי של שחפים, כלבי הים, כרישים, דולפינים, דובים או לוויתנים. משלב אל שלב בשרשרת הזון הולך וגדל ריכוז הרעלים שבגופם של בעלי החיים.
בסופו של דבר בראש פרמידת המזון עומדים תושבי הצפון שבהם מצטבר הריכוז הגבוה ביותר של רעלנים.

הבעייה הזו מציבה דילמה בלתי פתורה לתושבים המקומיים. מסורת הציד באזור הארקטי חזקה מאד ועליה מתבססת הקהילה גם כלכלית וגם חברתית. המזון הלא מקומי הוא יקר ולא תמיד זמין והוא ללא ספק פחות מותאם לאורח חהחיים ולתנאים המקומיים כך שזניחת הצייד והשינוי בתפריט עלול להביא לנזקים אחרים.

כיום מתנהל מסע הסברה רחב היקף להגברת המודעות וחיפוש פתרונות לבעיה תחת השם SILENT SNOW שהוא גם שמו של ספרה של מרלה קון, עיתונאית שחקרה מקרוב את הבעיה ותוכלו לקרוא על כך באתר: http://www.silentsnow.org/

על רוחות מוזרות, מפולות שלגים ושגעון...

רוח היא לרוב הגורם החשוב ביותר המשפיע על הים ועל הקיאקים ובתכנון מסע מהסוג שלנו חייבים בין השאר ללמוד ולהבין את משטר הרוחות באזור. כיוון הרוחות, עוצמתן, וכמה מהר הן מתחלפות.

השילוב שבין כיפת הקרח העצומה של גרינלנד, הקרחונים והים עשוי ליצור תופעות מיקרואקלימיות מעניינות אך בהחלט גם מטרידות.
כאשר רמה עם לחץ ברומטרי גבוה מצטברת מעל אזור הררי וקר, צפיפות האויר עול, הוא הופך לכבד יותר ואז מסת האויר פשוט נופלת במדרונות ההרים כמו מפולת שלגים אבל מפולת של רוח. כשהפרשי הטמפרטורה, הגובה והלחץ אינם גבוהים הרוח עשוייה להיות קלה יחסית ואפילו נעימה מה שמכונה גם MOUNTAIN BREEZE
אבל באזורים מסווימים ובתנאים מסויימים רוח שכזו עשוייה להתפתח למשבים חזקים מאד: ואז היא מכונה רוח קטבטית KATABATIC WINDS שפירושה ביוונית "הרוח היורדת במדרון ההר".
בים התיכון אנו מכירים את ה Mistral הנושבת מאזור האלפים הצרפתיים לים התיכון ואת ה Bora הנושבת מצפון איטליה אל הים האדריאטי. באלסקה מכונות רוחות אלו Williwaw וביפן: Oroshi
הרוחות הקטבטיות החזקות ביותר תוארו באנטרטיקה הן עשויות להגיע למהירות של 200 מיל בשעה והן למעשה הרוחות העזות ביותר שתוארו על פני כדור הארץ.

רוחות קטבטיות עשויות להופיע גם בגרינלנד ולגלוש מכיפת הקרח אל הים אלא שבעת שחקרנו את הנושא בגרינלנד התברר שאנו עשויים להתקל גם ברוח בלתי שגרתית אחרת: רוח הפן.
רוחות אלו תוארו לראשונה בעיקר אלפים. מדובר ברוח היורדת מההר אלא שבגלל שהיא יבשה וללא משקעים ובשל העובדה שבירידתה המהירה צפיפות עולה במהירות הופכת הרוח לחמה מאד. לעיתים מדובר בעלייה של עשרות מעלות יחסית לטמפרטורת הסביבה. באלפיים מכונות רוחות אלו רוחת הפן FöhnWinds: כן, בדיוק כמו שמם של מייבשי השיער, שמרוח זו לקוח שמם.
הרוח עשוייה להיות כה חמה שהיא עלולה לגרום להמסת שלגים פתאומית ומפולות שלגים.
מעבר להשפעות הפיזיות שלה, הרוח המקומית הזו תוארה כמעוררת מיגרנות, שגעון ושאר תחלואים מוזרים בקרב המקומיים מה שמכונה גם : Föhnkrankheit= Föhn-sickness וחוקרים ממינכן מצאו עליה של 10 % בהתאבדויות ובתאונות בתקופות בהם נושבת רוח זו.
בקרליפוניה ומקסיקו מכונות רוחות אלו SANTA ANA WINDS שאינן אלא שיבוש מכוון של השם SATAN WINDS


קצהו של הקרחון

צילום: קובי שדה, אלסקה 2006

עכשו שכבר כלכך חם פה בארץ, אפשר לדבר חופשי על קרח:
אז כמו שסופר בפרקים הקודמים 80% משטחה של גרינלנד מכוסה בקרח. למעשה גרינלנד היא דוגמא חיה למה שהתרחש פה בעידן הקרח. על פני גרנלנד יש מעטה עצום של קרח (ICE CAP) בגובה של מספר קילומטרים שהצטבר במשך מיליוני שנה.
בשולי כיפת קרח, לאורך חופי האי מבצבים פיסות יבשה דקיקות שלתוכן גולשים באיטיות נהרות קרח אדירים המכונים GALCIERS.
קרחון שכזה בהגיעו לפני המים מתמוטט לבסוף ויוצר גושי קרח עצומים השטים במים, קרחונים צפים אלו מכונים ICEBERGS והם עשויים להגיע לגובה של בניין בן 50 קומות.
אחד מהקרחונים הללו הוא שפגע בטיטניק האומללה ומאז 1914 החל ניטור אחרי תנועת הקרחונים הללו המגיעים מגרינלנד לאוקיינוס האנטלנטי ולחופי צפון אמריקה.
מה שאנו רואים מהקרחון הוא רק קצהו ורוב רובו נמצא מתחת לפני המים, אלא שלעיתים המסת הקרחון מתרחשת באופן מואץ מתחת לפני המים והקרחונים עשויים להיות מאד בלתי יציבים ולהתמוטט או להתהפך ולגרום לגל צונאמי מקומי.
מראה הקרחונים הוא מרהיב וכך גם החתירה לידם אך לשם זהירות, מקובל בד"כ לשמור מרחק מהקרחון של פי 10 מגובהו כך שמקרחון שגובהו 20 מטר חייבים להתרחק לפחות 200 מטר.
הקרחונים הגדולים מתמוססים ומתפרקים כל הזמן אך גם הקרחונים הקטנים (המכונים Growler או Bergy Bit) עשויים לחסום את המפרצים ואת תנועת הקיאקים, והתנועה דרכם עשוייה להיות איטית ומסורבלת מאד.
בפרק הבא: "הליכה על קרח דק: הקרחונים והתחממות גלובלית"

צילום: אלן ברוק, אלסקה 2007

גלי הפרא : מפלצות הים שהמדע לא הכיר

אחת התכונות החשובות והמהנות ביותר בקיאקים היא היכולת שלהם להגיב ולנוע יחד עם גלי הים. אבל לא תמיד קל להתמודד עם הגלים והרבה פעמים אנחנו מחסירים פעימה מול גל גבוה במיוחד.

רוב רובם של הגלים שאנו מכירים נובעים מנשיבת הרוח על פני המים וככל שהרוח חזקה יותר, נמשכת לאורך זמן רב יותר ולאורך מרחק גדול יותר כך יהיו הגלים גבוהים יותר.
מודלים מתמטיים רבים פותחו בכדי לשם חיזוי גבה הגלים, כיוונם ותדירותם וכיום ניתן לקבל תחזיות מעולות און ליין באתרים רבים ואנו משתמשים בהם לתכנון היציאה לים. אלא שהגלים לא תמיד עומדים בציפיות (ראה גם מכניקת הקוונטים) ומדי פעם כשאנו מרגישים בטוחים עלול להפתיע אותנו גל חריג : גל העלול להיות גבוה בהרבה מחבריו ולהתנפץ דוקא עלינו.
"במשך שנים רבות, המדענים וחוקרי האוקיינוסים האמינו שהם מבינים היטב את גלי הים. אבל דווקא כשנדמה היה שהכל ברור, מובן וידוע - דווקא אז הגיע גל בודד, שהתנפץ על עמודיה הגבוהים של אסדה לקידוח נפט בים הצפוני לפני קצת פחות מעשרים שנה, וטרף את כל הקלפים..."
על תופעת גלי הפרא (Rogue waves) האימתניים, מדוע לא הסכים המדע להכיר בקיומם, ואיך הכריח את המדענים אותו גל בודד לשנות את דעתם? תוכלו לקרוא במאמר מרתק של רן לוי באתר הידען ולשמוע על כך בבלוג שלו.

המשלחת האבודה...

מאוסף המוזיאון: National Maritime Museum
גרינלנד ובמיוחד האזור הצפון מערבי בו יתחיל מסענו, היה נמל היציאה למאות משלחות לאזור הארקטי, במשך מאות שנים ועד ימינו. ואחד הסיפורים המרתקים ועצובים ביותר הוא סיפורו של סר ג'ון פרנקלין ומשלחתו.
ב 1845 יצאו מ UPERNAVIK הכפר בו מתחיל המסע שלנו בגרינלנד, שתי ספינות של הצי הבריטי בפיקודו של סר ג'ון פרנלקלין. הספינות הפליגו מערבה במטרה למצאו את המעבר הצפון מערבי: המעבר הימי שבין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט דרך גבולה הצפוני של יבשת אמריקה.
מאות שנים ניסו ספנים והרפתקניים רבים למצוא את המעבר הזה ללא הצלחה, מציאת המעבר פירושה היה דרך חדשה וקצרה מאירופה להודו וסין. סר ג'ון פרנקלין שמאחוריו עמדה האדמירלות הבריטית וניסיונו האישי במשלחות קודמות לאזור הארקטי לקח על עצמו את המשימה.
המשלחת כללה שתי ספינות מצוידות היטב עם 129 אנשי צוות ואספקה למשך מספר שנים. הם נראו לאחרונה מערבה ל UPERNAVIK ע"י ספינת ציד לוויתנים ומאז נעלמו עקבותיהם.

לאחר שנתיים משלא נשמע מהמשלחת דבר, החל מסע אדיר של חיפושים שממונו על ידי רעייתו של פרנקלין, האימפריה הבריטית ומעצמות אחרות. משלחות רבות יצאו בעקבות פרנקלין ואנשיו כשהמטרה היא כפולה: למצוא את המשלחת ולמצוא סוף סוף גם את המעבר הצפון מערבי.
רק לאחר 5 שנים נמצאו השרידים הראשונים של המשלחת על ידי חוקרים שונים : קברים, חפצים שונים שנמצאו אצל האסקימואים, עצמות אדם ולבסוף ב 1859 גם מכתבים שתעדו את גורלה של המשלחת, הספינות עצמן לא נמצאו מעולם.
מהעדויות התברר ששתי הספינות נתקעו בים הקרח תקופה ארוכה ייתכן עקב חורף קשה במיוחד בשלהי "עידן הקרח הקטן" ולמרות האספקה הרבה גוועו אנשי הצוות בזה אחר זה. הניצולים נטשו את הספינות במטרה להגיע למקומות יישוב או לשבטי האסקימואים, אך הם לא שרדו את הקור והרעב.
היו רמזים לקניבליזם, ככל הנראה של גופות המתים, מה שזעזע את האריסטוקרטיה הבריטית שהתקשתה להבין את התנאים הקשים בם שהו הניצולים.
בשנים האחרונות נערכו בדיקות רפואיות על שרידי העצמות שנמצאו ונמצאה בהם רמה גבוהה של עופרת וכיום ההשערה העיקרית של החוקרים היא שהרעלת עופרת מאלפי קופסאות השימורים שנשאו הספינות היא שהובילה למותם של אנשי הצוות.
תעלומת המשלחת של פרנקלין וגורלה הטרגי הסעיר את אירופה עשרות שנים ותועד רבות בספרות, אחד הספרים המתעד בעקיפין את קורות המשלחת הוא הספר "ילד הקרח" של של אליזבת מקרגור, בהוצאת מודן ואני ממליץ עליו בחום .

עולם החי הארקטי

המסע שלנו יתנהל לאורך החוף הצפון מערבי של גרינלנד בתוך ארכיפלג ענק של איים קטנים וקרחונים עם צמחיה דלילה ונמוכה מאד וללא עצים אך עם עולם חי עשיר ביותר.

ביבשה אנו נפגוש במושקים: אותם "ביזונים" צמריריים ענקים, איליים, שועלים וארנבות.
באויר צפורים רבות: שחפים, עורבים, אווזים וברווזים שונים האופיינים לחוג הארקטי ועופות ייחודיים לאזור כמו:
guillemots, puffins, auks (לא בטוח שהעופות הללו טרחו לעלות על תיבת נוח, אך בכל מקרה לתנ"ך הן לא הגיעו ושמות בעברית לא מצאתי)
אנו נעבור מתחת לצוקים המתנשאים מעל הים שבהם נמצאות מושבות קינון מהגדולות ביותר בעולם.
היונקים הימיים הם מבע"ח הדומיננטים ביותר של האזור: ועליהם התבססה התזונה והתרבות של הגרינלנדרים לאורך ההיסטוריה.
מעריכים שמיליוני כלבי ים, מממינים שונים חיים בגרינלנד, יחד עמם נפגוש לבטח גם ניבתנים ("סוסי ים" או walrus) וכמובן גם לוויתנים ממינים שונים כולל הבלוגות (הלוויתנים הלבנים) ולויתני חד הקרן .
אנו מאד מקווים שנצפה (לא מקרוב) בדוב לבן: הדובים הלבנים הם למעשה חיות הטרף היבשתיות הגדולות והמסוכנות ביותר בעולם, הם סקרנים, אכזריים ולמרות שהם נזונים בעיקר מכלבי ים הם לא יבחלו בשום מזון.הסיכוי לפגוש בהם אינו גדול שכן הם למעשה חיות חצי ימיות שעושות את רוב ימיהם על גושי הקרח בים הארקטי עצמו.
כאמור מדובר בחיה מסוכנת לאדם, אנו לא ננסה להתקרב אליהם, אך ליתר ביטחון אנו נישא עמנו רובה להגנה עצמית.
כיום רבים מבע"ח הארקטים נמצאים תחת סכנת הכחדה הן בשל הדייג והצייד אך גם בגלל התעוש וההתחממות הגלובלית - ועל כך נספר בהמשך.

הגלגול האסקימואי

הקיאקים פותחו לפני אלפי שנים על ידי האסקימואים של האזור הארקטי ושימשו בעיקר לציד יונקים ימיים כמו כלבי ים או לוויתי בלוגות. יתרונם העיקרי של הקיאקים הוא המשקל והמהירות: ולכן הם ארוכים וצרים מאד. אלא שלמבנה זה לכאורה חיסרון בולט אחד: היציבות.
מי שמתיישב פעם ראשונה בקיאק אמיתי מופתע מחוסר היציבות של הכלי הזה במים. דרושים אמונים רבים בכדי לשלוט בקיאק ולהמנע מהתהפכויות בים.
אלא שהתהפכויות הן כמעט בלתי נמנעות במיוחד בעת ים גבוה, גלישת גלים או בעת צייד.
פה בארץ ההתהפכות מהקיאק אינה בעייתית, טמפרטורת המים בשיא החורף היא לכל הפחות 16 מעלות ובקיץ זה אפילו כייף.
אלא שבאזור הארקטי, התהפכות למים פירושה סכנת חיים מיידית עקב היפותרמיה.
לפיכך פתחו האסקימואים מגוון שיטות של גלגול הקיאק חזרה לפני המים עם או בלי עזרת המשוט.
אנחנו אימצנו בחום את השיטות האלו, הדורשות כמובן תרגולים ואימונים רבים.
יציאה למסע קיאקים אתגרי, במיוחד עם אתה לבד מחייב שליטה ברזי הגלגול האסקימואי או בשיטות חלופיות אחרות לעלייה מהירה חזרה לקיאק לאחר התהפכות.

ערפדי הצפון

אין ספק שהשליטים העיקרים של החוג הארקטי הם היתושים: מינים רבים של יתושים, רובם מוצצי דם רעבתנים, חיים באזור הארקטי ומטילים את חיתתם על הסובבים אותם.

בקיץ, עם הפשרת השלגים והקרח, מתכסה נוף הטונדרה המישורי באזור הארקטי בשלוליות רבות מאד, העלייה בטמפרטורה יחד עם שעות השמש הארוכות גורמים למיליארדי יתושים להתפתח משלוליות אלו.
לעיתים אתה עלול למצוא עצמך בתוך ענן כבד של יתושים וקשה אז לתפקד או אפילו לנשום.
בים עצמו ובעת תנועה הם פחות בעיתיים אך בכל עצירה על החוף אתה מסכן עצמך בהתקפה מחודשת.
אמצעי המיגון העיקריים הם התרסיסים דוחי היתושים (כאשר בד"כ יש להעזר בריכוזים העולים על התקן הבריאותי המותר בד"כ) והרשתות לראש ולפנים שהם פריט לבוש חיוני ביותר !
כיום, ההתחממות הגלובלית, מעלה חששות לשנוי אקולוגי גם באוכלוסיית היתושים הארקטים כולל החשש להעברת מחלות הנישאות על ידי יתושים.

בתמונה: מאדי, אלסקה 2005 (צלם לא ידוע)


מתי נצא לדרך



ההחלטה על מועד היציאה לדרך אינה פשוטה: מעבר להתחשבות בעבודה ובמשפחה יש לבחון היטב את תנאי מזג האויר והים.

באביב 2006 פיט גונס וחבריו נאלצו לעצור את מסע הקיאקים שלהם במזרח גרינלנד ולחזור על עקבותיהם - מי שעצר אותם היה הקרח.

התמונה למעלה צולמה בחורף ב UPERNAVIK הכפר בו נתחיל ונסיים את מסענו והמשטח הלבן המשתרע ממרגלות הכפר ועד לאופק הוא הים.

הים בצפון גרינלנד קפוא לחלוטין כל החורף ומתחיל להפשיר רק באביב. שבירת הקרח והפשרתו אינה קלה לחיזוי ומשתנה משנה לשנה.

בחודש יוני, עדיין צפוי להיות קרח רב וחלק מהנתיבים עשויים להיות חסומים ולדרוש מאיתנו מעקף, אבל החלטנו לקחת את הסיכון שכן ביולי ואוגוסט יש צרות אחרות: היתושים הארקטים !






ד"ש מגרינלנד

ניקולאי סורן הוא איש הקשר שלנו בצפונה של גרינלנד והוא כבר מצפה לנו בכיליון עיניים (ככה הוא טוען).
בנתיים הוא שלח תמונה של חברתו יחד עם חבורה עליזה של ילדים מהכפר UPERNAVIK בו יתחיל מסענו.
השמש זורחת רק 6 שעות ביום והטמפרטורה סביב מינוס 30 אבל אין סיבה לא לחייך !

סיפורו של Andrew McAuley

Man cannot discover new oceans
unless he has the courage to lose sight of the shore

בינואר 2007 יצא אנדרו מקאואלי בן ה 39 מאוסטרליה, למסע נועז במטרה לחצות בקיאק את כל הדרך מטסמניה לניו-זינלנד. התעוזה שלו הדהימה וריתקה קיאקיסטים מכל רחבי העולם, היה נראה שאנדרו מתכוון לבצע את הבלתי אפשרי.

במשך חודש הוא חתר לגמרי לבד וללא כל לווי, בקיאק פיברגלס רגיל, כ 1600 ק"מ של ים פתוח וסוער הנחשב לאחד הקשים ביותר. הוא חווה סערות ומשברים עד אשר הגיע מול חופי ניו-זינלנד.

ב 9 לפברואר 2007, יום אחד בלבד לפני שהוא אמור היה להגיע לחוף מבטחים, נקלטה ממנו קריאת מצוקה והקשר איתו אבד. לאחר חיפושים קדחתניים נמצא הקיאק שלם ותקין, בסך הכול כ 65 ק"מ מחופי ניו זינלנד - ללא אנדרו. היום לפני שנה, ב 12 לפברואר – הופסקו החיפושים אחריו.

ההשערה היא שאנדרו שהיה מותש, התהפך עם הקיאק, לא הצליח לחזור אליו ומצא את מותו בים. אנדו השאיר אחריו אישה ובן ומאות קיאקיסטים אבלים בכל העולם.

אנדרו מקאאולי היה קיאקיסט מנוסה ביותר שמאחוריו מסעות רבים והוא הבין את מידת הסיכון שהמסע האחרון הציב מולו. למרות מותו, הוא הוכיח שהאתגר שהוא לקח על עצמו אפשרי: ניתן היה לעבור מרחק כה גדול בים כה קשה, בקיאק רגיל, לגמרי לבד.

קישורלאתר של אנדרו: http://www.andrewmcauley.com/index.html

כל המלים השמחות....

לאסקימואים עשרות מילים המתארות קרח או שלג על צורותיו השונות. רבוי השמות ל"שלג" ו"קרח" בקרב האסקימואים היווה תמיד עדות לכך שהשפה נקבעת עפי תנאי הסביבה והחשיבה.
רבוי השמות מהווה עדות עקיפה לחשיבות הרבה ואולי לתלות של האסקימואים בשלג ובקרח.כל חובב סקי מן השורה יודע שיש "שלג" וישש "שלג" ולא הכל אותו דבר.
אז הנה כמה מהמילים הרבות לשלג ולקרח בקרב האסקימואים במערב גרינלנד:
אני לא יודע עד כמה זה יעזור לנו במסע ובטח של נזכור או נדע לבטא נכון את השמות אך הביטויים השונים בהחלט מרמזים לנו על מה שצפוי לנו בדרך...

(רשימת המילים לקוחה מ: Fortescue's West Greenlandic grammar).

1.'sea-ice' siku (in plural = drift ice)
2.'pack-ice/large expanses of ice in motion' sikursuit, pl. (compacted drift ice/ice field = sikut iqimaniri)
3.'new ice' sikuliaq/sikurlaaq (solid ice cover = nutaaq.)
4.'thin ice' sikuaq (in plural = thin ice floes)
5.'rotten (melting) ice floe' sikurluk
6.'iceberg' iluliaq (ilulisap itsirnga = part of iceberg below waterline)
7.'(piece of) fresh-water ice' nilak
8.'lumps of ice stranded on the beach' issinnirit, pl.
9.'glacier' (also ice forming on objects) sirmiq (sirmirsuaq = Inland Ice)
10.'snow blown in (e.g. doorway)' sullarniq
11.'rime/hoar-frost' qaqurnak/kanirniq/kaniq
12.'frost (on inner surface of e.g. window)' iluq
13.'icy mist' pujurak/pujuq kanirnartuq
14.'hail' nataqqurnat
15.'snow (on ground)' aput (aput sisurtuq = avalanche)
16.'slush (on ground)' aput masannartuq
17.'snow in air/falling' qaniit (qanik = snowflake)
18.'air thick with snow' nittaalaq (nittaallat, pl. = snowflakes; nittaalaq nalliuttiqattaartuq = flurries)
19.'hard grains of snow' nittaalaaqqat, pl.
20.'feathery clumps of falling snow' qanipalaat
21.'new fallen snow' apirlaat
22.'snow crust' pukak
23.'snowy weather' qannirsuq/nittaatsuq
24.'snowstorm' pirsuq/pirsirsursuaq
25.'large ice floe' iluitsuq
26.'snowdrift' apusiniq
27.'ice floe' puttaaq
28.'hummocked ice/pressure ridges in pack ice' maniillat/ingunirit, pl.
29.'drifting lump of ice' kassuq (dirty lump of glacier-calved ice = anarluk)
30.'ice-foot (left adhering to shore)' qaannuq
31.'icicle' kusugaq
32.'opening in sea ice imarnirsaq/ammaniq (open water amidst ice = imaviaq)
33.'lead (navigable fissure) in sea ice' quppaq
34.'rotten snow/slush on sea' qinuq
35.'wet snow falling' imalik
36.'rotten ice with streams forming' aakkarniq
37.'snow patch (on mountain, etc.)' aputitaq
38.'wet snow on top of ice' putsinniq/puvvinniq
39.'smooth stretch of ice' manirak (stretch of snow-free ice = quasaliaq)
40.'lump of old ice frozen into new ice' tuaq
41.'new ice formed in crack in old ice' nutarniq
42.'bits of floating' naggutit, pl.
43.'hard snow' mangiggal/mangikaajaaq
44.'small ice floe (not large enough to stand on)' masaaraq
45.'ice swelling over partially frozen river, etc. from water seeping up to the surface' siirsinniq
46.'piled-up ice-floes frozen together' tiggunnirit
47.'mountain peak sticking up through inland ice' nunataq
48.'calved ice (from end of glacier)' uukkarnit
49.'edge of the (sea) ice' sinaaq

מה זה קיאק ?

קיאק, או באנגלית KAYAK הוא הכינוי המקובל לסירות המונעות בעזרת חתירה במשוטים, כאשר החותר יושב במרכז הסירה ופנייו מופנות לכוון החתירה. לקיאק מספר מאפיינים ייחודיים: הוא בדרך כלל צר וארוך, הידרודינמי בצורתו ונמוך. בשל נמיכותו - מהירותו ותמרונו במים גבוהים, אך הבעיה העיקרית שלו היא כניסת מים לתוכו. לכן, החותר בקיאק לובש מעין חצאית האוטמת את התא בה הוא יושב ואינה מאפשרת את כניסת המים לקיאק.


החתירה בקיאק מתבצעת במשוט בעל שני להבים כאשר החותר גורף את המים בכל פעם בצד אחר של הקיאק. תנועת חתירה זו מכונה באנגלית paddling בניגוד למונח rowing המציין בדרך כלל חתירה בשני משוטים שלכל אחד מהם יש רק להב אחד. למרות שהקיאק מיועד בדרך כלל לחותר יחיד הרי שקימים גם קיאקים לזוג ואפילו לשלשה.
מקורו של הקיאק הוא בשבטי האינואיטים והאלוטים (אסקימואים) שבאזור הארקטי והוא אומץ בחום על ידי שוחרי הרפתקאות וספורטאים בכל העולם.



בעבר שימשו הקיאקים בעיקר ככלי ציד הודות למהירותם וניידותם הרבה ואילו כיום משמשים הקיאקים הן לספורט (ובכלל זה הספורט האולימפי) והן לטיולים, משלחות והרפתקאות. יש דגמים רבים של קיאקים בהתאם לשימוש שלהם: לתחרויות, שיט בנהרות, גלישת גלים או חתירה בים הפתוח.


כיום מבחינים בשני סוגים עיקריים של קיאקים: sit on top שהם בדרך כלל קיאקים רחבים שהחותר יושב עליהם ולא בתוכם ו sit on bottom שבהם החותר יושב בתוך הקיאק - אלו הם הקיאקים המקצועיים יותר המאפשרים התקדמות מהירה ויעילה יותר במים.


החתירה והשליטה בקיאקים במיוחד הספורטיבים והמקצועיים דורש לימוד ואימון רב. למרות שקורסים לחתירה בקיאק מאפשרים לחותר לשוט בקיאק כבר אחרי מספר פגישות הרי ששליטה טובה בקיאק ויכולת התמודדות עם תנאי ים פתוח יכולה להיות מושגת רק לאחר חודשים ארוכים של אימון.


הקיאקים נבנים כיום משלל חומרים כמו פלסטיק, פיברגלס, עץ ובד - בהתאם לעלות ולשימוש הנדרש בהם.



פורסם גם בויקיפדיה

המסלול: איפה זה גרינלנד ?

גרינלנד הוא האי הגדול בעולם והוא ממוקם בצפון האוקינוס האנטלנטי דרומית לים הארקטי. שטחה גדול מ 2 מליון קמ"ר ו יותר מ 81% ממנה מכוסים בקרח עד.
קו החוף של גרינלנד משופע בפיורדים מפרצים ואיים קטנים ואורכו כ 39,000 קלומטר.
בגרינלנד חיים נכון לשנת 2005 כ 57100 תושבים מרביתם אינואיטים.


View Larger Map

The Greeenland Expedition


In June 2008, two team members of Terra-Santa Seakayaks Club: Alan Brook and Kobi Sade will begin an unsupported sea kayaking expedition from Kullorsuaq in north-west Greenland.
Kullorsuaq, which is located almost 1000km north of the arctic circle, will be reached by helicopter flying out of Upernavik.
After paddling northwards for a few days to a location where the Greenlandic icecap approaches the ocean, the two kayakers will turn south exploring a region of remote wilderness and sparse Inuit villages for a period of about 4 weeks.
The paddling distance is expected be about 600 km depending on the state of the sea ice and the weather conditions.