באביב 2008 נחתנו במסוק בכפר קטן בצפון גרינלנד שם חיכו לנו 2 קיאקים ששימשו אותנו למסע בממלכת הקרחונים והאסקימואים.

המסע ערך כחודש ימים על פני מאות קלומטרים. הבלוג מתאר את הרקע וההכנות ליציאה למסע, מספר על גרינלנד והאזור הארקטי, על האסקימואים, ועל עולם הקיאקים.

אלן ברוק וקובי שדה


עדכון 30.06.08



אנו מתקדמים לכפר בשם "טאיסוק" Tasiusaq ואנו מקווים לחדש את האספקה שלנו שם.
אתמול היינו בישוב קטן (כ 50 תושבים), אף אחד לא היה בכפר חוץ ממשפחה אחת שארחה אותנו לקפה ועוגיות
ראש במשפחה נענה בשמחה להצעתנו וחתר חתירה קצרה על הקיאק של אלן, הוא היה בסדר גמור !!!
שיעור "התנסות" ראשון של "טרה סנטה" בגרינלנד
מזג האוויר קר וערפילי אך אין רוחות חזקות והים יחסית רגוע


כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי בעברית על ידי טל שני

עדכון 28.06.08


אנחנו חותרים מול רוח עזה אך מזג האויר שמשי ויבש אנחנו בדרך לכפר בשם KUK אך כמו ישובים קטנים אחרים שמופיעים במפות כנראה שגם הוא ננטש לאחרונה.

כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי בעברית על ידי טל שני

Leave No Trace


למרות ואולי דווקא בגלל שאנו רק שני מטיילים באזור כלכך לא מתוייר, בקצה העולם, אנחנו חייבים להיות מודעים גם להשפעה שלנו על הטבע שמסביב.
השפעת מטיילים על הטבע עשוייה להיות לעיתים הרסנית, בקנה מידה קטן אולי, אך בהחלט בעלת השפעה מצטברת.
בכדי למנוע פגיעה בסביבה חשוב לתכנן היטב את הטיול, לבחור את מקומות החנייה והלינה המתאימים, לבחור את הציוד המתאים ואפילו האוכל המתאים.
יש יום ארגונים רבים המציעים פלוסופיית טיול מעשית שתמנע פגיעה של מטיילים בסביבתם
ססמאת הארגונים הללו היא Leave No Trace


העקרונות הם:
בחר טיול המתאים לך וליכולתך
למד היטב את האזור
צא בקבוצת קטנות ככל האפשר
בחר את ציוד המתאים לך ולסביבה
ארוז נכון את המזון ובחר מזון מתאים לך ולסביבה
התכונן היטב לטיול כולל למצבים לא צפויים ומצבי חירום
בטיולים רגליים השתמש בשבילים קיימיםב
חתירה בקיאקים אל תתקרב מדי לחוף, סלעים או שוניות

בנה את האוהל על שטח קטן ובאזור מתאים לכך מראש
מיקום מאהל טוב צריך למצוא לא להכין מלאכותית
הקם מאהל לפחות 200 טר ממקור המים, אגם או נחל בכדי לא לזהמם
אל תפגע בצומח בעת בניית המאהל
הקם מדורות קטנות ככל האפשרה
השתמש רק בחתיכות עץ מתות ויבשות
שרוף במדורה שהקמת רק מה שניתן באמת לשרוף לגמרי
אל תשאיר סמני מדורה או גחלים בשטח

בעזיבת המחנה דאג שלא להשאיר אף סימן להיותך שם
אל תשאיר שום אשפה בשטח
למד להפטר נכון מהפרשותיך השתמש כמה שפחות בסבונים ודטרגנטים ונייר טואלט
למד את חוקי המקום וכבד את פרטיותם ותרבותם של המקומיים
אל תתקרב לבעלי החיים
אל תאסוף דברים מהטבע - השאר את מה שמצאת
הזהר לא לפגוע באזורי קינון או מחייה שלהם
אל תפגע בבע"ח ימיים שבאזור החוף ואזורי הגאות והשפל

עדכון 27.06.08

אנו נמצאים מדרום לכפר הנקרא "נוסואק" Nuussuaq
פגשנו בכפר את פיטר ריימר קריסטנסן, נער בן 18 הדובר אנגלית מעולה. לדבריו בשל העובדה שהיה קצר רואי, הרבה לשבת בביתו ולשקוד על הספרים ומיעט לשחק עם חבריו לכפר או לצאת עם משפחתו לצייד ודייג כך שהוא בין הבודדים באזור שהשלים את לימודיו היסודיים ונשלח ללימודים תיכוניים במסגרת פנימיה בדרום גרינלנד.

הוא סיפר לנו רבות על אורחות החיים בגרינלד בכלל ובכפר המבודד והצפוני שבו הוא חי. סיפר לנו על החורף ועל התרשמותו מביקור קצר בדנמרק: " מקום מוזר, רעש, אנשים, עצים והכל כל כך שטוח..."

הוא מאד התרגש מהביקור שלנו בכפר ומהאפשרות לחדד את האנגלית, תיירים כלל לא מגיעים לאזור. לאחר קפה, עוגיות ובשר לוויתנים מיובש הפלגנו הלאה...




כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי מאנגלית לעברית על ידי טל שני

קר לנו פה (-:


קר לנו פה: למרות שקיץ ושהשמש זורחת 24 שעות קר פה.
אין ספק שהקור הוא האויב הגדול ביותר למי שחי ומטייל באזור הארקטי ובמיוחד לנו הקיאקיסטים.
חשיפה מתמשכת לקור, במיוחד כשאתה רטוב והרוח נושבת יכולה להקפיא למוות פשוטו כמשמעו.
בהתחלה מנסה הגוף לשמור על הטמפרטורה באמצעות רעד וישינויים פיזיולוגים אחרים אך מהר מאד הגוף מתעייף ולא יכול לעמוד במשימה, טמפרטורת הגוף צונחת ומתפתחת היפותרמיה עד לסכנת חיים.
חשוב להכיר ולזהות את הסימנים הראשונים להיפותרמיה: לעתים זה רק עייפות ועצבנות ורעד קל אך במהירות זה יכול להתפתח גם לבלבול של ממש, התנהגות ביזארית (קורבן ההפותרמיה מתחיל להתפשט עקב תחושת חום בדויה) ואח"כ חולשה קיצונית ואיבוד הכרה.
בכדי להימנע ממצבים של הפותרמיה יש קודם כל להיערך נכון לתנאי הסביבה מבחינת ביגוד, גם כזה שיתאים לחתירה עצמה אך גם לקחת בחשבון ארועים לא צפויים של התהפכות למים או סערה פתאומית.
יש לבדוק תמיד את הבגדים לוודא שאין חורים בחליפה היבשה DRY SUIT ושהכובע והכפפות לא אבדו.
שתייה ותזונה מספקת חשובים ביותר גם הם.
יש לדאוג תמיד לבגדים יבשים רזרבים, לבדוק תמיד את אצבעות הידיים והרגליים ולחפש סמני כוויות קור - לעתים התחושה אובדת מבלי להרגיש.
במידה והתרחשה כווית קור לא לחמם את האיבר הקפוא אם אין דרך להגן מפני קפיאה חוזרת כיוון שזה יכול להביא יותר נזק מתועלת.
כשמתרחשת הפותרמיה קשה יש למצוא מחסה בטוח, למנוע אבוד חום נוסף ולהתחיל בחימום פאסיבי של הקרבן. חימום אקטיבי: חיצוני וישיר עשוי להיות מסוכן כשהקורבן במצב קשה.

הלם קור הוא מצב שבו חשיפה פתאומית ולא צפוייה לטמפרטורה קרה עשוייה לגרום לעצירת נשימה, בהלה עצומה או עלפון פתאומיים רק עקב בחשיפה המיידית לקור.
מצב כזה הוא מסוכן במיוחד כשמתהפכים עם הקיאק כי אז כל הגילגולים והחילוצים שלמדנו ושאנחנו יודעים כלכך טוב לעשות לא יוכלו לעזור.
לכן חייבים להרגיל את הגוף לקור הקצוני כולל אפילו טבילה במים מעת לעת כדי שהגוף ידע להיות מוכן להתקפת קור לא צפויה.

עדכון 22.06.08

כמתוכנן, חתרנו צפונה אל תוך Melville Bay עד שבסופו של דבר נחסמנו על ידי הים הקפוא.
פנינו דרומה ולאחר יומיים שוב נתקלנו בים קפוא החוסם את הכניסה למעבר בין שניי איים.
הצלחנו למצאו מעבר מים צר אך בכדי להגיע אליו נאלצנו לחצות את משטחי הקרח.
עברנו בשלום לצד השני ומחר אנו ממשיכים חזרה לכפר קלוורסואק

כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי מאנגלית לעברית על ידי טל שני






עדכון 21.06.08





הגענו בשלום לכפר קלורסואק במסוק. מצאנו את הקיאקים עטופים, מחכים לנו. לאחר אריזה והצטיידות יצאנו לדרך בעידודם של תושבי הכפר שנאספו לצפות בנו.
הקיאקים מתנהגים מצויין ואנחנו בדרך צפונה.
מסביב קרחונים מדהימים, ים שטוח והשמיים כחולים...






כל ההודעות מתקבלות מהטלפון הלוויני של קובי ואלן ומתורגמות תרגום חופשי מאנגלית לעברית על ידי טל שני


Tribute to Navarana Freuchen


In Upernavik there is one small graveyard which is no longer in use. Usually people in this town are buried above ground because the island is almost all rock. The most notable grave is that of Navarana Freuchen, Peter Freuchen's wife.

Peter Freuchen was a Danish explorer who lived among the the Polar Inuit (Eskimo) in Greenland for most of his adult life, in the late 1800's and early 1900's when the arctic hardly knew the influences of the white man.

He worked with Knud Rasmussen, exploring greenland and arctic america documanting the life of the inuits .He worte several books among them: Arctic adventure; my life in the frozen north , Book of the Eskimos and Vagrant Viking : my life and adventure


Freuchen married an Inuit woman, Navarana. She followed him on some of his expeditions. With Navarana he visited Copenhagen; she was eager to see her husbend home land. However, she found it difficult to understand why any woman would live in Denmark - there are no seals or walruses and everybody must buy their food from a shop. She was especially enthusiastic about ballet.

Navarana died in 1921 during an influenza epidemic. After her death the priests would not let her be buried in Pernavik graveyard because she was a Greenlander and not a church member. Therefore, in the dark of night her husband, with four friends, snack into the graveyard and buried her in secret.




הגענו

הגענו ל"אפרנויק" UPERNAVIK העיירה המרכזית באזור.
אנחנו נמצאים בביתו של ניקולאי סורנסון ומתכננים את הפרטים האחרונים לקראת המסע.
מוודאים כי הטלפון הלוויני תקין ועוברים שוב על המפות לקראת היציאה
הספקנו כבר לבקר בבית החולים המקומי הקטן שניקולאי אחראי בו על כל שרותי המעבדה

בבית החולים 6 מיטות אשפוז ו 2 רופאים.
הכפר צבעוני מאד, קרחונים מסביב, מזג האויר נהדר, קר מאוד אבל יש שמש כל הזמן.

מחר נטוס צפונה עם ההליקופטר לתחילת המסע






Off We Go !


At last the time has come - today we start our voyage to NorthWest Greenland.
The last few weeks were so busy trying to clearour desks and also to put the last minute organization together.
Our
Kokatat sponsored dry suits arrived and we gave them a first dunking in some big surf that we had here in Israel. The "Expedition" model dry suits are the best in class - in the case our protective wear the choice was easy.
The kayaks, cooking fuel and some other supplies have been transported successfully to Kullorsuaq village up North, shortly after the sea ice cleared and facilitated access to the town.
Also, according to
Danish sea ice maps the area northwards towards Melville bay has started to melt so the "roads" are more or less open for us.
We are both looking forward to getting beyond the *SIX* enroute flights, long stop-overs and the probable hassles of overweight luggage.
Once we smell the salt and feel the water under the kayaks the fun will start ..
Keep checking our blog ...

עקוב אחרי... משואת חילוץ לווינית

תמונה מתוך אתר ארגון החילוץ הלוויני http://www.cospas-sarsat.org

למרות כל ההכנות הנפשיות הפיזיות והארגוניות, למרות המשוט הרזרבי, המשרוקית, חבל הגרירה, הרובה, שמיכת המילוט, חגורת הציפה וכל שאר אמצעי העזר שאנו לוקחים- משהו בכל זאת עלול להשתבש....
וכשמשהו משתבש, הוא עשוי להשתבש במהירות ובהפתעה. בים , בבידוד שאנו נמצאים בו ובתנאי האקלים הקשים אנו חייבים שתהיה לנו את האופצייה לקרוא לעזרה ולברוח...
אז פעם היו הניצולים מדליקים משואות על פסגות ההרים ועם אש או עשן מזעיקים עזרה.
באזור שבו אנו נהיה זה לא ילך. אנחנו חייבים משהו שיעבוד בכל תנאי מזג האויר, יישדר למרחקים ויגיע במהירות לאדם הנכון שבמקום הנכון - בדיוק בשביל זה פותח ה TRACER.
ה Tracer היא משואה לווינית ידנית ( Personal Locator Beacon =PLB) המכילה בתוכה GPS מובנה. במצבי חירום שיחרור הנצרה ולחיצה על הכפתור האדום של המתקן שולחת הודעת מצוקה ללווין הקרוב ביותר ומשם למוקד חירום בינלאומי. כחלק מהודעת המצוקה המועברת אל כוחות החילוץ עוברים גם נתוני מיקום של המשואה יחד עם נתונים חיוניים אודות שוכר המשואה כגון : מסלול ואופי הטיול, צרכים רפואיים, טלפונים לשעת חירום, אשר סופקו בעת השכרת המשואה.
מוקד החירום יוצר קשר עם כוחות החילוץ שבאותה מדינה ובאותו אזור: משטרה, צבא, משמר חופים וכדומה.במקביל מדווח המוקד על האירוע גם לאנשי הקשר בארץ והודעה נמסרת גם לחדר המצב של משרד החוץ בישראל.
הכל מתרחש תוך דקות וכל שעלייך לעשות כעת הוא לשים קפה ולחכות...
עד לאחרונה משואות כאלו היו אסורות למכירה בארץ אלא רק לספנים בעלי רשיונות מיוחדים של משרד התקשורת. כיום טיילים ישראלים לא צריכים לקנות בכסף מלא את המכשיר בחו"ל או להתמודד מול בירוקרטיה אדירה אלא ניתן לשכור את המכשיר לתקופת הטיול בלבד, ללא כל צורך ברישיונות מיוחדים.
באדיבות חברת "נובה תקשורת" קבלנו לתקופת המסע את ה Tracer ולמעשה כל אחד מאיתנו ישא על גופו מכשיר אחד.


יומולדת לטרה סנטה

לפני עשר שנים חברו יחד עומר זינגר ושגיא נחושתן והקימו את מועדון הקיאקים הימיים "טרה סנטה" והשבוע חגגנו יחד צעירי וותיקי המועדון את יום ההולדת העשירי.

אין ספק שהמועדון הצליח לשנות מקצה לקצה את החיים של עכברי יבשה קשי יום והפך לבית חם ורטוב לאנשי ים מאושרים.
טרה סנטה הביאה לעולם קיאקיסטים מוכשרים שהטביעו את חותמם על עולם הקיאקים בארץ ובעולם כמדריכים, כמקיפי איים וחוצי ימים. אנשי ובוגרי טרה סנטה הפכו את ישראל למעצמה בתחום הקיאקים בעולם (לא הגזמתי) ומעבר לטיולים שהמועדון מוציא כמעט לכל קצוות תבל (עוד פעם לא הגזמתי) , תומך המועדון גם בטיולים אינדיבידואלים ואתגריים.
אין לנו אלא להודות לצוות ולכל חברי המועדון על התמיכה המורלית והמעשית גם במסע שלנו, שאולי יהווה פתח בעתיד למסעות מאורגנים דומים בגרינלנד ומי יתן ובעוד שנה או שנתיים נוכל להוציא קבוצה שלמה של קיאקיסטים עבריים לשם.


ובמעמד היומולדת זכינו וקיבלנו מהמועדון סמל חדש שעוצב על ידי אפי ואורנה נוימן, אז שוב תודה:





hot-hot-hot….burning hot !

מתחילים להזיע בגרינלד לקראת בואנו:
איש הקשר שלנו בעיירה אפרנביק שלח היום את המייל הבא :


HI
Right now it is hot-hot-hot….burning hot !
But there is no muskitoes yet!!
Nikolaj

הטמפרטורה הממוצעת בימים אלו היא 5.8 צלסיוס והיא נעה בין 3 מתחת לאפס ל13 מעל האפס
בשבילו זה חם ! עפי הממוצעים הרב שנתיים בימים אלו הייתה הטמפרטורה צריכה להיות 1.7 מעלות בלבד, אז זה באמת חם מהרגיל (-:
אפרנביק נמצאת 200 ק"מ דרומית למקום שבו אנו נתחיל בחתירה כך ששם התנאים עוד קרים יותר.
נוסיף לכך את השפעת הרוח המגיע בימים האחרונים ל 25 קמש עם משבים קצרים של גם 50 קמש כך שהטמפרטורה האפקטיבית Chill Factor תהיה נמוכה בהרבה.
מה שמהווה את הגורם הכי לא צפוי הוא הקרח: הים הקפוא מתחיל להשבר ולהנמס בעונה זו אך מצד שני ממשיכים לזרום לתוכו קרחונים מכיפת הקרח היבשתית כאשר תנועת הקרח מושפעת מאד מזרמי הגאות והשפל ומהרוח. בדומה למפות מזג אויר יש גם מפות המתארות את מצב הקרח כמו זו שצירפתי כאן:
המספרים בכל אחת מהאליפסות מציינים את שיעור האזור המכוסה בקרח (מתוך 10), שלב ההתפתחות שלו (קרח חדש, ישן ודומה) וגודלו - לא אלאה אותכם כיצד קוראים ומפענחים את המפות אך מה שאנו רואים הוא שעדיין רוב האזור שמסביב לכפר בו נתחיל את המסע הוא קפוא ויש רק רצועה צרה יחסית המקיפה את האזור ממערב שבה אחוז הים הקפוא הוא 10-20%
באזור זה הקרח הוא בן שנה אחת, דק יחסית (עד כ 70 ס"מ) וגודלו נע בין חצי קילומטר לשניים.

יש לנו עוד שבוע עד לחתירה ואני מקווה שעד אז המצב רק ישתפר מבחינת יכולת ההתקדמות שלנו צפונה.

סיפור עצוב על דוב לבן



לפני יומיים זוהה דוב קוטב לבן על אחד החופים הצפוניים באיסלנד, לאחר התייעצות בין השריף המקומי לשר הסביבה האיסלנדי נורה הדוב למוות ! מסיבה לא ברורה הוא לא הורדם, לטענת השוטרים שרדפו אחריו הם חששו שלא יצליחו לעקוב אחריו בערפל ושהא יתקרב למקומות יישוב.
באיסלנד אין דובים בכלל ובטח לא דובי קוטב, איסלנד נמצאת דרומית לחוג הארקטי והיא מרוחקת מהקצה הדרומי של גרינלנד מרחק של כ 300 קלומטר. למרות שדוב הקוטב נחשב לחיה ימית והוא שחיין מעולה, הוא לא שחה את כל הדרך אלא נסחף על גבי גושי ים קפוא שמקורם בגרינלנד.
מעריכים שיש כ 25,000 דובי קוטב באזור הארקטי ושאוכלוסייתם מתדלדלת עקב זהום הסביבה והתחממות הגלובלית.
דוב הקוטב האחרון שהגיע בדרך דומה לאיסלנד בשנת 1993, נורה גם הוא וכעת סוערות הרוחות באי ומוקמת ועדת חקירה לבחינת האירוע ומניעת השנותו.
כמובן שהראשונה שמיהרתי לספר לה על סיפור הדוב היית רותם רון שב 2006 הקיפה לבדה את איסלנד בקיאק, אני לא יודע למה היא בחרה דווקא באיסלנד אבל אני בטוח שאחת הסיבות הייתה הביטחון היחסי שדובים היא לא תפגוש.
אז עכשו מתברר שבכל מה שקשור בדובים לבנים אי אפשר לסמוך על כלום.
בעוד שבאלסקה מדובר בדובים שחורים או חומים (גריזלי) שבהחלט עשויים להיות תוקפניים, הם הרבה יותר קלים לגירוש והפחדה בעזרים פירוטכניים. לעומתם, דובי הקוטב אותם אנו עשויים לפגוש במסענו בגרינלד הרבה הרבה יותר גדולים, ומסוכנים.
לכן לייתר ביטחון אנו נהיה מצויידים ברובה, שישמש כמובן להגנה עצמית בלבד.

לא לאבד את הצפון

מחפשים את הצפון באלסקה, 2005 , טרה סנטה

מתברר שלמצוא את הצפון בגרינלנד זה לא כלכך פשוט.

לכאורה הדרך הקלאסית למציאת הצפון הוא השימוש במצפן. אלא שהמצפן, למרות ששימש כבר את הפיניקם והיוונים הקדמונים נחשב היה כבר אז כבלתי אמין והיווה רק אמצעי עזר גס.
למעשה עיקר השימוש בו היה לאיבחון מהיר של כיוון הרוח (ומכאן השם שושנת הרוחות שעל המצפן).

הצפון המגנטי והצפון האמיתי
הסיבה לחוסר היכולת להסתמך על המצפן היתה קשורה בעיקר לסטייה המגנטית שלו. הצפון האמיתי שבקוטב הצפוני הוא קצהו הצפוני של הציר שסביבו חג כדור הארץ, אך קטביו של השדה המגנטי של כדור הארץ (אליו מופנת מחט המצפן) אינם חופפים לציר הסיבוב שלו ועוד יותר גרוע מכך הם אינם מפוזרים כרשת אחידה על פני כד"א והם נודדים כל הזמן.
למעשה הקוטב המגנטי הצפוני של כדור הארץ נמצא במרחק של כ 1600 ק"מ מהקוטב הצפוני האמיתי והוא נמצא כיום איפשהו בצפונה של קנדה בנ.צ. : 82°42′N 114°W .
באזור המסע שלנו בגרינלנד, בקו הרוחב 73-75 תנוע שגיאת המצפן בין 41-45 מעלות ! (לשם השוואה בארץ מדובר על שגיאה של 2-3 מעלות בלבד) כך שמשמעות הצפון והצפנת המפה למשל, מקבלים משמעויות אחרות לגמרי.

גורמים אחרים לסטיית המצפן
מי שזוכר משיעורי פיזיקה או חשמל איך נראה שדה מגנטי זוכר בוודאי שבקטבים הופך השדה לאנכי. כלומר ככל שאנו מתקרבים לקוטב הצפוני כך גדלה נטייתה של מחט המצפן להצביע - לא לצפון אלא למטה, לקרקע - למרכז כדור הארץ. תופעה זו מגדילה שוב את חוסר הדיוק שבשימוש במצפן ולמעשה סמוך לקוטב המגנטי המחט תרצד מטורפת.
מה שעוד מסבך את העניינים עם המצפן הם אזורים שבהם יש מחצבים מתכתיים העשויים לגרום לסטייה אזורית של המצפן - ומתברר שאזורים כאלו יש בשפע באזור שבו אנו נחתור בצפון מערבה של גרינלנד.
ולא לשכוח גם את הסטייה שלנו: קופסאות השימורים ושאר הגדג'טים החשמליים שניקח איתנו: גם הם יכולים לשבש את פעילות המצפן ולגרום לסטייה שלו, סטייה העשוייה להשתנות על פי כיוון הקיאק והדרך בה ארזנו אותו כל בוקר מחדש.

הניווט באמצעות גרמי השמיים
כאמור, כבר בעת העתיקה סבלנו הנווטים משיגיונות המצפן וחוסר הכרת הסטייה המגנטית גרמה להם להסתמך בניווט על גרמי השמיים: הירח, השמש והכוכבים : באמצעות מדידת הזוית שבין גרמי השמיים השונים לארץ ניתן היה לחשב את המרחק מהצפון האמיתי ואת המיקום. הכלי העיקרי שהיה בשימוש היה האסטרולב ובמשך, הפיתוח המתקדם שלו: הסקסטנט, הנחשב ככלי יעיל ושימושי.
ניווט באמצעות גרמי השמיים גם מחייב הכרה טובה של מפת הכוכבים, כאשר החשוב מכולם הוא כמובן כוכב הצפון היושב ממש מעל הקוטב הצפוני, בקצה היצול של העגלה הקטנה.
עבורנו, בגרינלנד הסתמכות על גרמי השמיים תהיה קשה מאד: השמש הרי תזרח לנו בתקופה זו של השנה כל היממה, חושך לא יהיה וכוכבים לא נראה. גם על השמש עצמה קשה יהיה לסמוך: היא ממש לא מתכוונת לזרוח במזרח או לשקוע במערב אלא לטייל לה על פני השמיים מדרום לצפון בלי לשקוע כלל.
שקלנו (לרגע) להביא איתנו סקסטנט, זהו בהחלט כלי שיש המשתמשים בו עד היום, אבל למרות שאנו חובבי גדג'טים החלטנו לוותר עליו למרות השם הסקסי השלו.

גם האלקטרוניקה, לא משהו
טוב אז היום יש כמובן GPS ולנו יהיו אפילו שלשה. אין ספק ש GPS הוא כלי מדהים אך גם לו יש חסרונות רבים: הוא יודע להתקלקל, העמידות שלו למים מפוקפקת, הסוללות עשויות לשבות ובמצבים של עננות רבה או ערפל כבד הוא לא מצליח לאתר את הלווינים שלו. בכל הסיטואציות האלו כבר נתקלנו במסעות הקודמים.

לסיכום: למרות שהצפון הוא לא מה שהיה פעם, את הדרך חזרה נמצא !

יושבים על המפות

ניווט היא האומנות של לדעת איפה אתה נמצא כעת, איך להגיע למטרה ובכל רגע נתון לדעת איפה אתה נמצא (לפחות בערך).
בניגוד לעופות הנודדים לא נולדנו עם חוש כוון אמיתי ולשם ניווט אנו זקוקים קודם כל למפה.
איזו מפה לבחור זו שאלה לא פשוטה עבור קיאקיסטים: האם אנחנו זקוקים למפה ימית ? או למפה טופוגרפית ? ובאיזה קנה מידה ?
ההבדלים בין שתי סוגי מפות אלו הם לפעמים גדולים מאד באנגלית מכונות מפות ימיות CHARTS ואילו היבשתיות MAPS
המטיילים ברגל זקוקים בד"כ למפה מדויקת של שבילים וקווי גובה ברורים על מנת לנווט, הספנים זקוקים למפות ימיות של ממש עם ציון עומקים בכדי שלא לעלות על שרטון.
אנחנו הקיאקיסטים נהנים כרגיל משתי העולמות וזקוקים למפה שתתאר עבורנו את החוף, דרכי הגישה והישובים אבל לא תפסח על נקודות ציון ימיות חשובות כמו מגדלורים, מכשולים ימיים כיווני זרמים וכדומה - כך ששילוב של שתי סוגי המפות הוא האידיאלי והאידיאל כמו תמיד רחוק מהשגה.
Google Erteah הוא המקום הראשון שאפשר ב להציץ וללמוד על האזור, אבל הנתונים בו הם מועטים ומהר מאד אתה זקוק גם למפה של ממש בשביל תכנון מדויק יותר.
לכאורה עדיף קנה מידה של 1:50,000 או 1:100,000 אך החסרון העיקרי הוא הצורך במפות רבות ובכל מקרה לאזור שלנו מפת מדויקות בקנה מידה גדול אין ממש.

השבוע קבלנו מקופנהגן את המפות של האזור בו אנחנו נחתור, מפות בקנה מידה של 1:250,000 בסך הכל אך יחסית מספיק מפורטות לצרכים שלנו.
צריכים לזכור שמדובר באד האזורים הפחות ממופים בעולם שממילא גם קשה לחזות איך באמת הוא יראה בשל הים הקפוא והקרחונים הנודדים בו.

בימים אלו אנו שוקדים על התאמת המפות לצרכים שלנו: השוואתם למפות ימיות ממוחשבות Blue Charts השוואתם ל Google Maps עדכון נקודות ציון חשובות שאינו מופיעות במפה והעלאת הנתונים גם ל GPS ועוד...
יחד עם המפה אנו זקוקים לעזרי ניווט אחרים: סרגל, מד קורדינטות וכמובן מצפן. חייבים מצפן ידני שצמוד למפה אך רצוי גם מצפן גדול הממוקם בחרטום הקיאק ומשמש לשמירת כיוון בעת חציות ארוכות וחתירה בערפל.
והמצפן מוביל אותנו לפרק הבא: איפה בעצם הצפון ?!

גלגול אסקימואי

Vintage footage of kayak rolling in Alaska in 1928. Note single-blade paddle.

ההיסטוריה של הקיאקים

http://www.arktiskebilleder.dk/ Nuuk West Greenland 1860
הקיאק הוא אחד ההמצאות הייחודיות של האסקימואים ולמרות שאינינו יודעים היכן בדיוק או מתי בדיוק פותחו הקיאקים הראשונים הרי שיש עדויות על קיומם מלפני 2000-4000 שנה לפחות. שרידי הקיאק העתיק בעולם (ככל הנראה) נמצאים כיום במוזיאון האנתולוגי במינכן.
התיאורים הראשונים של קיאקים על ידי אנשי המערב התפרסמו במאה ה 14 ובמאה ה 15 לספירה על ידי ימאים ונווטים שונים שתארו אסקימואים בסירות צרות, קלות ומהירות שבהגיעם לחוף היו נושאים אותם בקלות על כתפיהם.
הארופאים הראשונים שהשתמשו בקיאקים היו ככל הנראה נזירים ומתיישבים אחרים (NORDS) שהגיעו לדרום גרינלנד במאה ה 14 לספירה ואימצו שם את אורחות החיים של האסקימואים המקומיים.
אך מי שפרץ את הדרך לשימוש בקיאקים לספורט וטיולים בעולם ונחשב לאבי הקיאק המודרני הוא עורך הדין הסקוטי : ג'ון מקגרגור John McGregor .
מקרוגר שהיה טייל נלהב נדהם מהקיאקים שראה בטיוליו בצפון אמריקה, כשחזר לאירופה בנה מקרוגר קיאק עץ והעניק לו את השם רוב רוי (Rob Roy) על שמו של פורע חוק סקוטי מפורסם.
בשנות השישים של המאה ה 19 ערך מקרוגר מסעות בקיאק שלו ברחבי אירופה והוא הגיע אפילו עד אליינו כאן לירדן ולכינרת. את מסעותיו הוא סיכם בספרו A Thousand Miles in the Rob Roy Canoe שהפך לרב מכר בתקופתו ועד היום ניתן לרוכשו באמזון.
ב 1866 הקים מקרוגר את מועדון הקיאקים הראשון בעולם על גדות התמזה ושנה אח"כ הצטרף למועדון אדווארד, הנסיך מווילס, יורש העצר, והמועדון זכה לשם Royal Canoe Club והוא פועל עד ימינו אנו.

Rapids of the Reuss ציור מתוך ספרו של מקרוגר

ENDURANCE המסע של שקלטון

טוב אז עכשו תורו של שקלטון:
באחד הפרקים הקודמים בבלוג אולי קצת דיכאתי אתכם בסיפורו של פרנקלין ומשלחתו שאבדו לנצח באזור הארקטי לאחר שיצאו מגרינלנד לחפש את המעבר לאוקיינוס השקט.

עכשו הגיע הזמן לספר על שקלטון: מהצד השני של כדור הארץ.
ארנסט שקלטון (Ernest Shackleton) הבריטי יצא עם משלחתו בדצמבר 1914 על גבי הספינה ENDURANCE לעבר אנטרטיקה במטרה להיות הראשונים שיחצו אותה. אלא שכמו שתמיד קורה בקטבים תוכניותיהם השתבשו לחלוטין, הם נתקעו בקרח וספינתם התרסקה לחלוטין על ידי הים הקפוא.
לאחר יותר משנה כשראה שקלטון שהסיכויים להחלץ אפסיים הוא אסף 5 מאנשיו הטובים ביותר ובסירת המשוטים 'James Caird' שנותרה לפליטה, הם יצאו למסע של כ 4000 מייל לכוון האי SOUTH GEORGIA. הם הצליחו לחצות את אחד מנתיבי המים הסוערים והקשים בעולם ובסופו של דבר הגיע למקום יישוב. שנה נוספת לקח להם לשוב ולחזור לאנטרטיקה ולחלץ משם ללא פגע את חבריהם.

סיפור המסע של שקלטון, הנחישות והמנהיגות שלו הדהימו את העולם. סיפור המשלחת תועד על ידי צלם המשלחת והתמונות מדהימות: www.kodak.com/US/en/corp/features/endurance
הודות לעדויות חברי המשלחת ושקלטון עצמו סיפור המסע תועד בספרים וכיום גם באתרי אינטרנט רבים ויש המון סיפורים קטנים ומדהימים שמומלץ לקרוא על מסע זה.

אני בחרתי להביא מתוך ספרו של שקלטון SOUTH את רשימת הציוד שהוא העלה על גבי סירת המשוטים הקטנה לפני חציתו ל SOUTH GEORGIA :

30 boxes of matches. 6 1/2 gallons paraffin. 1 tin methylated spirit. 10 boxes of flamers. 1 box of blue lights. 2 Primus stoves with spare parts and prickers. 1 Nansen aluminium cooker. 6 sleeping–bags. A few spare socks. A few candles and some blubber–oil in an oil–bag.
Food: 3 cases sledging rations = 300 rations. 2 cases nut food = 200 "2 cases biscuits = 600 biscuits.1 case lump sugar.30 packets of Trumilk.1 tin. of Bovril cubes.1 tin of Cerebos salt.36 gallons of water.112 lb. of ice.
Instruments: Sextant.Sea–anchor.Binoculars.Charts.Prismatic compass.Aneroid.

על הציוד שאנחנו ניקח איתנו לגרינלנד תוכלו לקרוא בפוסט באנגלית
ובנתיים, בתמונה למטה אפשר לראות את אופיר שלנו עם רשימת ציוד דומה בדרכו לאלסקה 2005


Melville Bay הקטע הראשון במסלול

צילום אויר של האזור הדרומי של המפרץ
ב 20 ליוני אנו ננחת במסוק בכפר קולורסואק Kullorsuaq שם ימתינו לנו הקיאקים. לאחר הצטיידות והתארגנות סופית אנו נצא צפונה לקטע הראשון ואולי הקשה והמעניין ביותר במסע: מפרץ מלביל Melville Bay .
מפרץ רחב זה הקרוי בגרינלנדית Qimusseriarsuaq (מזחלת הכלבים הגדולה) מכוסה ברובו בים קפוא, חופיו משופעים בקרחונים ורק פיסות אדמה בודדות פזורות בו ללא כל ישובים. המפרץ משתרע מהכפר בו נתחיל את מסענו ועד לאזור Thule שבצפון.
העדרה של קרקע מוצקה במפרץ זה הביא לבידודם של האסקימואים של הקוטב משאר גרינלנד עד לפני 100-120 שנה. זו הסיבה למשל שהאסקימואים שמצפון למפרץ זה מדברים גרינלנדית בניב הקרוב לשפתם של האסקימואים של קנדה בשונה משפתם של האסקימואים במערב גרינלנד.
גם כיום מקשה המפרץ על המעבר בין האזורים והקשר בין צפון גרינלנד למערבה מתקיים בעיקר באמצעות טיסות.בנוסף לקרח הרב, המפרץ נתון להשפעתם של רוחות עזות ותנאים סוערים - תנאים המביאים להווצרות סדקים ורווחים גדולים בים הקפוא שמנוצלים על ידי לוויתני הבלוגה והלויתן חד-הקרן. הקרח הרב באזור זה מושך אליו גם את דובי הקוטב הצדים שם לכל אורך השנה.
למעשה העושר בבע"ח אלו הביא להכרזת חלק גדול מהמפרץ כשמורת טבע במטרה להגן על אוכלוסיית הבלוגות, לויתיני החד קרן והדובים הלבנים מפני ציד.
באזור זה הציד מותר רק לאסקימואים המקומיים ובתנאי שהוא מבוצע לצריכה עצמית ובשימוש באמצעים מסורתיים כו מזחלות, קיאקים וחניתות. לחלקה הפנימי של השמורה אסורה הכניסה גם לציידים המקומיים אלא אם הם במרדף אחר דוב קוטב פצוע בו הם פגעו באזור המותר לציד.
אל תטעו לחשוב שמדובר בשמורה טבע כפי שאנו מכירים בארץ: מדובר בשטח עצום, פראי לחלוטין המתחיל צפונית לקו הרוחב 75.5 לערך ועד ל 76.5 לערך - לאורך מאות קילומטרים.
לא ידוע לנו עד כה על משלחות קיאקים שחצו או חדרו לעומקו של המפרץ, האסקימואים הנעזרים בקיאקים מביאים אותם בד"כ על גבי מזחלות הכלבים לאזור הצייד.
אלן ואני ננסה להגיע לגבולות הדרומיים של השמורה במטרה להכיר את האזור, להתנסות בהתמודדות עם ים קפוא לחלוטין, לבדוק את עבירותו ונגישותו מבחינת תנועת קיאקים, ולפגוש בבעלי החיים המדהימים שבאזור.
רובו של הים באזור זה נותר קפוא גם בקיץ אבל אנו מקווים שבעזרת עצות המקומיים, ניווט מוצלח, תנאי ים נוחים והרבה מזל נצליח לחדור ולחקור את האזור.
זרמים ורוחות עשויים ליצור מחסום בלתי עביר של קרח לאורך החוף והאפשרות הזו בהחלט ברורה לנו, אך חוסר הודאות הקשורה בהתנהגות הים והקרח הוא חלק מהקסם שבמסעות באזור הארקטי.

הקרח השקט SILENT SNOW

Søren Nikolaj Sørensen, Kullorsuaq, Greenland
מסוכן לעמוד בקצה הפרמידה

האזור הארקטי הוא אזור קשה ואכזר מבחינה אקלימית אך בכל זאת הוא עשיר בבעלי חיים - רובם ימיים. מפלנקטון ודגה עשירה ועד לכלבי הים והלוויתנים הגדולים.
בראש פירמידת המזון הזו עומדים תושבי המקום: האסקימואים.
לאסקימואים לא הייתה אפשרות לא למרעה ולא לחקלאות וכל אורח חייהם מתבסס על ציד ודיג. לא מדובר רק במזון ופרנסה אלא בתרבות שלמה, חיי קהילה ומנהגים.
חוסר הירקות והפירות בתפריט האסקימואי אילץ אותם לסגל לעצמם תפריט ייחודי שבין השאר מתבסס גם על שומן בעל החיים הימיים ועל אכילת מזון חי שבו ניתן לשמור על תכולת ויטמינים הכרחיים מבלי שיהרסו בבישול.
תזונה זו הוכחה כבריאה ועשירה והאסקימואים ידועים בעמידותם לטרשת עורקים ומחלות לב.
אלא שלעמוד בראש פרמידת המזון עלול להיות מסוכן.
מתברר בבדיקות שבוצעו ברחבי האזור הארקטי שתכולת הרעלים (כספית למשל) בדמם של האסקימואים היא הגבוהה ביותר בעולם, דווקא באזור פראי ולא מתועש זה.
רעלנים אלו מקורם מזהום מי הים בארצות המתועשות משפכי תעשייה ומחומרי הדברה. הזהום מגיע לפלנקטון המצוי בשפע באזור הארקטי. יצורים זעירים אלו נאכלים על ידי דגים, הנאכלים על ידי דגים גדולים יתר המוצאים את עצמם לבסוף כתפריט העיקרי של שחפים, כלבי הים, כרישים, דולפינים, דובים או לוויתנים. משלב אל שלב בשרשרת הזון הולך וגדל ריכוז הרעלים שבגופם של בעלי החיים.
בסופו של דבר בראש פרמידת המזון עומדים תושבי הצפון שבהם מצטבר הריכוז הגבוה ביותר של רעלנים.

הבעייה הזו מציבה דילמה בלתי פתורה לתושבים המקומיים. מסורת הציד באזור הארקטי חזקה מאד ועליה מתבססת הקהילה גם כלכלית וגם חברתית. המזון הלא מקומי הוא יקר ולא תמיד זמין והוא ללא ספק פחות מותאם לאורח חהחיים ולתנאים המקומיים כך שזניחת הצייד והשינוי בתפריט עלול להביא לנזקים אחרים.

כיום מתנהל מסע הסברה רחב היקף להגברת המודעות וחיפוש פתרונות לבעיה תחת השם SILENT SNOW שהוא גם שמו של ספרה של מרלה קון, עיתונאית שחקרה מקרוב את הבעיה ותוכלו לקרוא על כך באתר: http://www.silentsnow.org/

על רוחות מוזרות, מפולות שלגים ושגעון...

רוח היא לרוב הגורם החשוב ביותר המשפיע על הים ועל הקיאקים ובתכנון מסע מהסוג שלנו חייבים בין השאר ללמוד ולהבין את משטר הרוחות באזור. כיוון הרוחות, עוצמתן, וכמה מהר הן מתחלפות.

השילוב שבין כיפת הקרח העצומה של גרינלנד, הקרחונים והים עשוי ליצור תופעות מיקרואקלימיות מעניינות אך בהחלט גם מטרידות.
כאשר רמה עם לחץ ברומטרי גבוה מצטברת מעל אזור הררי וקר, צפיפות האויר עול, הוא הופך לכבד יותר ואז מסת האויר פשוט נופלת במדרונות ההרים כמו מפולת שלגים אבל מפולת של רוח. כשהפרשי הטמפרטורה, הגובה והלחץ אינם גבוהים הרוח עשוייה להיות קלה יחסית ואפילו נעימה מה שמכונה גם MOUNTAIN BREEZE
אבל באזורים מסווימים ובתנאים מסויימים רוח שכזו עשוייה להתפתח למשבים חזקים מאד: ואז היא מכונה רוח קטבטית KATABATIC WINDS שפירושה ביוונית "הרוח היורדת במדרון ההר".
בים התיכון אנו מכירים את ה Mistral הנושבת מאזור האלפים הצרפתיים לים התיכון ואת ה Bora הנושבת מצפון איטליה אל הים האדריאטי. באלסקה מכונות רוחות אלו Williwaw וביפן: Oroshi
הרוחות הקטבטיות החזקות ביותר תוארו באנטרטיקה הן עשויות להגיע למהירות של 200 מיל בשעה והן למעשה הרוחות העזות ביותר שתוארו על פני כדור הארץ.

רוחות קטבטיות עשויות להופיע גם בגרינלנד ולגלוש מכיפת הקרח אל הים אלא שבעת שחקרנו את הנושא בגרינלנד התברר שאנו עשויים להתקל גם ברוח בלתי שגרתית אחרת: רוח הפן.
רוחות אלו תוארו לראשונה בעיקר אלפים. מדובר ברוח היורדת מההר אלא שבגלל שהיא יבשה וללא משקעים ובשל העובדה שבירידתה המהירה צפיפות עולה במהירות הופכת הרוח לחמה מאד. לעיתים מדובר בעלייה של עשרות מעלות יחסית לטמפרטורת הסביבה. באלפיים מכונות רוחות אלו רוחת הפן FöhnWinds: כן, בדיוק כמו שמם של מייבשי השיער, שמרוח זו לקוח שמם.
הרוח עשוייה להיות כה חמה שהיא עלולה לגרום להמסת שלגים פתאומית ומפולות שלגים.
מעבר להשפעות הפיזיות שלה, הרוח המקומית הזו תוארה כמעוררת מיגרנות, שגעון ושאר תחלואים מוזרים בקרב המקומיים מה שמכונה גם : Föhnkrankheit= Föhn-sickness וחוקרים ממינכן מצאו עליה של 10 % בהתאבדויות ובתאונות בתקופות בהם נושבת רוח זו.
בקרליפוניה ומקסיקו מכונות רוחות אלו SANTA ANA WINDS שאינן אלא שיבוש מכוון של השם SATAN WINDS


קצהו של הקרחון

צילום: קובי שדה, אלסקה 2006

עכשו שכבר כלכך חם פה בארץ, אפשר לדבר חופשי על קרח:
אז כמו שסופר בפרקים הקודמים 80% משטחה של גרינלנד מכוסה בקרח. למעשה גרינלנד היא דוגמא חיה למה שהתרחש פה בעידן הקרח. על פני גרנלנד יש מעטה עצום של קרח (ICE CAP) בגובה של מספר קילומטרים שהצטבר במשך מיליוני שנה.
בשולי כיפת קרח, לאורך חופי האי מבצבים פיסות יבשה דקיקות שלתוכן גולשים באיטיות נהרות קרח אדירים המכונים GALCIERS.
קרחון שכזה בהגיעו לפני המים מתמוטט לבסוף ויוצר גושי קרח עצומים השטים במים, קרחונים צפים אלו מכונים ICEBERGS והם עשויים להגיע לגובה של בניין בן 50 קומות.
אחד מהקרחונים הללו הוא שפגע בטיטניק האומללה ומאז 1914 החל ניטור אחרי תנועת הקרחונים הללו המגיעים מגרינלנד לאוקיינוס האנטלנטי ולחופי צפון אמריקה.
מה שאנו רואים מהקרחון הוא רק קצהו ורוב רובו נמצא מתחת לפני המים, אלא שלעיתים המסת הקרחון מתרחשת באופן מואץ מתחת לפני המים והקרחונים עשויים להיות מאד בלתי יציבים ולהתמוטט או להתהפך ולגרום לגל צונאמי מקומי.
מראה הקרחונים הוא מרהיב וכך גם החתירה לידם אך לשם זהירות, מקובל בד"כ לשמור מרחק מהקרחון של פי 10 מגובהו כך שמקרחון שגובהו 20 מטר חייבים להתרחק לפחות 200 מטר.
הקרחונים הגדולים מתמוססים ומתפרקים כל הזמן אך גם הקרחונים הקטנים (המכונים Growler או Bergy Bit) עשויים לחסום את המפרצים ואת תנועת הקיאקים, והתנועה דרכם עשוייה להיות איטית ומסורבלת מאד.
בפרק הבא: "הליכה על קרח דק: הקרחונים והתחממות גלובלית"

צילום: אלן ברוק, אלסקה 2007

גלי הפרא : מפלצות הים שהמדע לא הכיר

אחת התכונות החשובות והמהנות ביותר בקיאקים היא היכולת שלהם להגיב ולנוע יחד עם גלי הים. אבל לא תמיד קל להתמודד עם הגלים והרבה פעמים אנחנו מחסירים פעימה מול גל גבוה במיוחד.

רוב רובם של הגלים שאנו מכירים נובעים מנשיבת הרוח על פני המים וככל שהרוח חזקה יותר, נמשכת לאורך זמן רב יותר ולאורך מרחק גדול יותר כך יהיו הגלים גבוהים יותר.
מודלים מתמטיים רבים פותחו בכדי לשם חיזוי גבה הגלים, כיוונם ותדירותם וכיום ניתן לקבל תחזיות מעולות און ליין באתרים רבים ואנו משתמשים בהם לתכנון היציאה לים. אלא שהגלים לא תמיד עומדים בציפיות (ראה גם מכניקת הקוונטים) ומדי פעם כשאנו מרגישים בטוחים עלול להפתיע אותנו גל חריג : גל העלול להיות גבוה בהרבה מחבריו ולהתנפץ דוקא עלינו.
"במשך שנים רבות, המדענים וחוקרי האוקיינוסים האמינו שהם מבינים היטב את גלי הים. אבל דווקא כשנדמה היה שהכל ברור, מובן וידוע - דווקא אז הגיע גל בודד, שהתנפץ על עמודיה הגבוהים של אסדה לקידוח נפט בים הצפוני לפני קצת פחות מעשרים שנה, וטרף את כל הקלפים..."
על תופעת גלי הפרא (Rogue waves) האימתניים, מדוע לא הסכים המדע להכיר בקיומם, ואיך הכריח את המדענים אותו גל בודד לשנות את דעתם? תוכלו לקרוא במאמר מרתק של רן לוי באתר הידען ולשמוע על כך בבלוג שלו.

המשלחת האבודה...

מאוסף המוזיאון: National Maritime Museum
גרינלנד ובמיוחד האזור הצפון מערבי בו יתחיל מסענו, היה נמל היציאה למאות משלחות לאזור הארקטי, במשך מאות שנים ועד ימינו. ואחד הסיפורים המרתקים ועצובים ביותר הוא סיפורו של סר ג'ון פרנקלין ומשלחתו.
ב 1845 יצאו מ UPERNAVIK הכפר בו מתחיל המסע שלנו בגרינלנד, שתי ספינות של הצי הבריטי בפיקודו של סר ג'ון פרנלקלין. הספינות הפליגו מערבה במטרה למצאו את המעבר הצפון מערבי: המעבר הימי שבין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט דרך גבולה הצפוני של יבשת אמריקה.
מאות שנים ניסו ספנים והרפתקניים רבים למצוא את המעבר הזה ללא הצלחה, מציאת המעבר פירושה היה דרך חדשה וקצרה מאירופה להודו וסין. סר ג'ון פרנקלין שמאחוריו עמדה האדמירלות הבריטית וניסיונו האישי במשלחות קודמות לאזור הארקטי לקח על עצמו את המשימה.
המשלחת כללה שתי ספינות מצוידות היטב עם 129 אנשי צוות ואספקה למשך מספר שנים. הם נראו לאחרונה מערבה ל UPERNAVIK ע"י ספינת ציד לוויתנים ומאז נעלמו עקבותיהם.

לאחר שנתיים משלא נשמע מהמשלחת דבר, החל מסע אדיר של חיפושים שממונו על ידי רעייתו של פרנקלין, האימפריה הבריטית ומעצמות אחרות. משלחות רבות יצאו בעקבות פרנקלין ואנשיו כשהמטרה היא כפולה: למצוא את המשלחת ולמצוא סוף סוף גם את המעבר הצפון מערבי.
רק לאחר 5 שנים נמצאו השרידים הראשונים של המשלחת על ידי חוקרים שונים : קברים, חפצים שונים שנמצאו אצל האסקימואים, עצמות אדם ולבסוף ב 1859 גם מכתבים שתעדו את גורלה של המשלחת, הספינות עצמן לא נמצאו מעולם.
מהעדויות התברר ששתי הספינות נתקעו בים הקרח תקופה ארוכה ייתכן עקב חורף קשה במיוחד בשלהי "עידן הקרח הקטן" ולמרות האספקה הרבה גוועו אנשי הצוות בזה אחר זה. הניצולים נטשו את הספינות במטרה להגיע למקומות יישוב או לשבטי האסקימואים, אך הם לא שרדו את הקור והרעב.
היו רמזים לקניבליזם, ככל הנראה של גופות המתים, מה שזעזע את האריסטוקרטיה הבריטית שהתקשתה להבין את התנאים הקשים בם שהו הניצולים.
בשנים האחרונות נערכו בדיקות רפואיות על שרידי העצמות שנמצאו ונמצאה בהם רמה גבוהה של עופרת וכיום ההשערה העיקרית של החוקרים היא שהרעלת עופרת מאלפי קופסאות השימורים שנשאו הספינות היא שהובילה למותם של אנשי הצוות.
תעלומת המשלחת של פרנקלין וגורלה הטרגי הסעיר את אירופה עשרות שנים ותועד רבות בספרות, אחד הספרים המתעד בעקיפין את קורות המשלחת הוא הספר "ילד הקרח" של של אליזבת מקרגור, בהוצאת מודן ואני ממליץ עליו בחום .

עולם החי הארקטי

המסע שלנו יתנהל לאורך החוף הצפון מערבי של גרינלנד בתוך ארכיפלג ענק של איים קטנים וקרחונים עם צמחיה דלילה ונמוכה מאד וללא עצים אך עם עולם חי עשיר ביותר.

ביבשה אנו נפגוש במושקים: אותם "ביזונים" צמריריים ענקים, איליים, שועלים וארנבות.
באויר צפורים רבות: שחפים, עורבים, אווזים וברווזים שונים האופיינים לחוג הארקטי ועופות ייחודיים לאזור כמו:
guillemots, puffins, auks (לא בטוח שהעופות הללו טרחו לעלות על תיבת נוח, אך בכל מקרה לתנ"ך הן לא הגיעו ושמות בעברית לא מצאתי)
אנו נעבור מתחת לצוקים המתנשאים מעל הים שבהם נמצאות מושבות קינון מהגדולות ביותר בעולם.
היונקים הימיים הם מבע"ח הדומיננטים ביותר של האזור: ועליהם התבססה התזונה והתרבות של הגרינלנדרים לאורך ההיסטוריה.
מעריכים שמיליוני כלבי ים, מממינים שונים חיים בגרינלנד, יחד עמם נפגוש לבטח גם ניבתנים ("סוסי ים" או walrus) וכמובן גם לוויתנים ממינים שונים כולל הבלוגות (הלוויתנים הלבנים) ולויתני חד הקרן .
אנו מאד מקווים שנצפה (לא מקרוב) בדוב לבן: הדובים הלבנים הם למעשה חיות הטרף היבשתיות הגדולות והמסוכנות ביותר בעולם, הם סקרנים, אכזריים ולמרות שהם נזונים בעיקר מכלבי ים הם לא יבחלו בשום מזון.הסיכוי לפגוש בהם אינו גדול שכן הם למעשה חיות חצי ימיות שעושות את רוב ימיהם על גושי הקרח בים הארקטי עצמו.
כאמור מדובר בחיה מסוכנת לאדם, אנו לא ננסה להתקרב אליהם, אך ליתר ביטחון אנו נישא עמנו רובה להגנה עצמית.
כיום רבים מבע"ח הארקטים נמצאים תחת סכנת הכחדה הן בשל הדייג והצייד אך גם בגלל התעוש וההתחממות הגלובלית - ועל כך נספר בהמשך.

הגלגול האסקימואי

הקיאקים פותחו לפני אלפי שנים על ידי האסקימואים של האזור הארקטי ושימשו בעיקר לציד יונקים ימיים כמו כלבי ים או לוויתי בלוגות. יתרונם העיקרי של הקיאקים הוא המשקל והמהירות: ולכן הם ארוכים וצרים מאד. אלא שלמבנה זה לכאורה חיסרון בולט אחד: היציבות.
מי שמתיישב פעם ראשונה בקיאק אמיתי מופתע מחוסר היציבות של הכלי הזה במים. דרושים אמונים רבים בכדי לשלוט בקיאק ולהמנע מהתהפכויות בים.
אלא שהתהפכויות הן כמעט בלתי נמנעות במיוחד בעת ים גבוה, גלישת גלים או בעת צייד.
פה בארץ ההתהפכות מהקיאק אינה בעייתית, טמפרטורת המים בשיא החורף היא לכל הפחות 16 מעלות ובקיץ זה אפילו כייף.
אלא שבאזור הארקטי, התהפכות למים פירושה סכנת חיים מיידית עקב היפותרמיה.
לפיכך פתחו האסקימואים מגוון שיטות של גלגול הקיאק חזרה לפני המים עם או בלי עזרת המשוט.
אנחנו אימצנו בחום את השיטות האלו, הדורשות כמובן תרגולים ואימונים רבים.
יציאה למסע קיאקים אתגרי, במיוחד עם אתה לבד מחייב שליטה ברזי הגלגול האסקימואי או בשיטות חלופיות אחרות לעלייה מהירה חזרה לקיאק לאחר התהפכות.

ערפדי הצפון

אין ספק שהשליטים העיקרים של החוג הארקטי הם היתושים: מינים רבים של יתושים, רובם מוצצי דם רעבתנים, חיים באזור הארקטי ומטילים את חיתתם על הסובבים אותם.

בקיץ, עם הפשרת השלגים והקרח, מתכסה נוף הטונדרה המישורי באזור הארקטי בשלוליות רבות מאד, העלייה בטמפרטורה יחד עם שעות השמש הארוכות גורמים למיליארדי יתושים להתפתח משלוליות אלו.
לעיתים אתה עלול למצוא עצמך בתוך ענן כבד של יתושים וקשה אז לתפקד או אפילו לנשום.
בים עצמו ובעת תנועה הם פחות בעיתיים אך בכל עצירה על החוף אתה מסכן עצמך בהתקפה מחודשת.
אמצעי המיגון העיקריים הם התרסיסים דוחי היתושים (כאשר בד"כ יש להעזר בריכוזים העולים על התקן הבריאותי המותר בד"כ) והרשתות לראש ולפנים שהם פריט לבוש חיוני ביותר !
כיום, ההתחממות הגלובלית, מעלה חששות לשנוי אקולוגי גם באוכלוסיית היתושים הארקטים כולל החשש להעברת מחלות הנישאות על ידי יתושים.

בתמונה: מאדי, אלסקה 2005 (צלם לא ידוע)


מתי נצא לדרך



ההחלטה על מועד היציאה לדרך אינה פשוטה: מעבר להתחשבות בעבודה ובמשפחה יש לבחון היטב את תנאי מזג האויר והים.

באביב 2006 פיט גונס וחבריו נאלצו לעצור את מסע הקיאקים שלהם במזרח גרינלנד ולחזור על עקבותיהם - מי שעצר אותם היה הקרח.

התמונה למעלה צולמה בחורף ב UPERNAVIK הכפר בו נתחיל ונסיים את מסענו והמשטח הלבן המשתרע ממרגלות הכפר ועד לאופק הוא הים.

הים בצפון גרינלנד קפוא לחלוטין כל החורף ומתחיל להפשיר רק באביב. שבירת הקרח והפשרתו אינה קלה לחיזוי ומשתנה משנה לשנה.

בחודש יוני, עדיין צפוי להיות קרח רב וחלק מהנתיבים עשויים להיות חסומים ולדרוש מאיתנו מעקף, אבל החלטנו לקחת את הסיכון שכן ביולי ואוגוסט יש צרות אחרות: היתושים הארקטים !